אלן רנה היה במאי קולנוע צרפתי אשר נחשב כאחד ממייסדי הגל החדש בקולנוע הצרפתי.

כמוכן,אלן רנה היה אחד הבמאים המוערכים ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי - הקריירה שלו נמשכה מאמצע שנות ה-40 ועד השנים האחרונות לחייו.

אלן רנה היה אדם פרטי אשר מיעט להעניק ראיונות (הוא נתן ליצירה לדבר).

הוא היה נשואי לפלורנס שהייתה בתו היחידה של הסופר אנדרה מאלרו.

בשנים האחרונות חי רנה עם השחקנית סבין אזאמו אשר הופיעה ברבים מסרטיו.

בן-91 היה רנה במותו ,והוא מת בביתו בקרב משפחתו בשיבה טובה.

                            ביוגרפיה

רנה נולד בעיירה וואן שבצרפת ביוני 1922. מגיל צעיר נמשך לתחומי האמנות - מצילום ועד ספרות - מה שהשפיע רבות על המשך דרכו.

בגיל 12, כאשר היה רנה  חובב קולנוע מושבע, קיבל לחג המולד במתנה מאביו את מצלמת הקודאק הראשונה שלו.

במצלמת סופר 8 זו צילם מספר סרטים.

                   קריירה מקצועית

את דרכו המקצועית החל דווקא בלימודי תיאטרון ולאחר מכן בעריכת קולנוע.

בתום מלחמת העולם השנייה  ביים רנה סדרת סרטים אשר עסקו בנושא  אמנות, כגון : "גרניקה"(1950) ע"ש ציור של פיקסו אשר תיאר את הקרבות שנערכו בעיר זו בספרד.

וזאת  למרות   שבראשית דרכו נחשב רנה לאחד מיוצרי הגל החדש של הקולנוע הצרפתי אשר הייתה קבוצה של מבקרים וסופרים אשר הפכו לבמאי קולנוע כמו פרנסואה טריפו ,וז'אן-לוק גודאר ,אך רנה לא היה חברה בקבוצה זו.

בנוסף, הרגיש רנה  קרוב יותר לקבוצת "הגדה השמאלית" אליה חברו בין היתר אנייס ורדה וכריס מרקר.

בשנת 1956 זכה רנה בפרס ז'אן ויגו עבור סרטו התיעודי "לילה וערפל", שהפך לנקודת התייחסות בכל הנוגע לנושא הגירוש.

חשוב לציין כי רנה בחר לגשת לנושא השואה בצורה עקיפה כי חשב שתמונות זוועה יגרמו לשואה להצטייר כבדיונית ובלתי ניתנת לתפישה אצל הצופים.

כמוכן, הוא בחר לצלם מחנות ריכוז ריקים כפי שנראו בשנות החמישים והשתמש בחומר גלם שצולם בתקופת השואה רק ממש בסוף הסרט. צורת עריכה זו הייתה מהפכנית לתקופתה וזכתה לחיקויים רבים מאז.

רנה השתמש בסרטיו בטכניקות שונות כדי לתור אחר הסובייקטיביות של הזיכרון בבואו להתמודד עם זוועות ואלימות בעבר.

"הירושימה אהובתי", הסרט הראשון שיצר רנה באורך מלא, יצא בשנת 1959,והוא מבוסס על ספרה של מרגרט דיראס  שבועות ספורים אחרי "400 המלקות", ונחשב גם הוא לאבן דרך בתולדות הקולנוע הצרפתי גם בשל נועזות הנושא (הטראומה של מלחמת העולם השנייה מבעד לסיפור אהבה) והחדשנות באופן שבו מסופר סיפור העלילה.  

הסרט מתאר שחקנית צרפתיה צעירה המשחקת בסרט אנטי-מלחמתי המצולם בהריסות העיר הירושימה ובבנייתה מחדש.

אך, עד מהרה היא פוצחת בפרשיית אהבים הפכפכה עם ארכיטקט יפני.

הרומן חושף את המתחים הפוליטיים והתרבותיים אשר רוחשים אפילו מתחת לחוויותיהם האישיות וזכרונותיהם.

הסרט כלל שימוש פורץ דרך בטכניקה של פלאשבקים כדי לתור בזכרונותיה של השחקנית אודות מאהב גרמני שנהרג בזמן מלחמת העולם השנייה  וההשפלה שעברה מצד משפחתה.

חשוב לציין כי סרט זה זכה להצלחה רבה וקיבע את מעמדו של רנה בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי.

בשנת 1960 יצר רנה את הסרט "אשתקד במרינבד" אשר מספר על אדם המוכר רק בשם X, אשר פוגש באישה בשם A באתר נופש אירופי ומנסה לשכנע אותה כי הם נפגשו שם בעבר כזוג אוהבים.

בסרט זה מתח עוד יותר רנה את השימוש שעשה בחקירת הזיכרון הסובייקטיבי למחוזות ניסיוניים, ויצר מציאות לא-יציבה אשר זורמת עם התפישה של הדמויות.

בעת ש-X מנסה להעביר ל-A את זכרונותיו מפגישתם הקודמת, הנוף משתנה כל הזמן מצילום לצילום בעת שהזיכרונות שהוא מתאר זורמים לרגע הנוכחי.

סצנות דומות משוחקות בגרסאות רבות-משממעות שונות, והצופה אינו יכול להכריע אם X הוא נבל אשר אנס את A או גיבור/מאהב אשר מסייע לה להימלט מאתר הנופש הדיסטופי הכולא אותה.

רנה היה שותף במקביל גם ביצירה הקולנועית הקולקטיבית "הרחק מוייטנאם" ובמניפסט האוטופי "שנת 01".

למרות הדימוי של יוצר קולנוע אינטלקטואל הוא ניזון גם מתרבות פופולרית, מה שבא לידי ביטוי בין היתר בסרט "On Connait La chanson", אחד הסרטים המצליחים ביותר שלו שיצא לאקרנים ב-1997.

בנוסף, חתום רנה  במקביל על האופרטה "לא על הפה" (Pas Sur La Bouche").

משנות השמונים ואילך רנה שיתף פעולה עם שלישיית שחקנים וירטואוזים להם העניק לאורך השנים תפקידים מגוונים: אנדרה דוסולייה, פייר ארדיטי והמוזה שלו - סבין אזמה. כל אחד מהם זכה לפחות בפרס סזאר אחד בעבור שיתוף הפעולה עם רנה.

הוא המשיך ליצור באופן סדיר בשנות השישים והשבעים.

ואילו,בשנות השמונים נחל רנה אכזבה רבה כאשר סרטיו כשלו אצל המבקרים ובקופות.

בשנת 1993 זכה שוב רנה בתהילה עם הסרט 'מעשנת/לא מעשנת' על פי מחזהו של הבריטי  אלן אייקבורן.

בשנת 2006 יצא לאקרנים סרטו "לבבות", גם הוא על פי מחזה של אייקבורן

בשנת 2012, בגיל 90, ביים את הסרט "עוד לא ראיתם כלום".

רבים מסרטיו הופקו על ידי אנטול דאומן וסרטי ארגוס, אשר הפיקו סרטים של אנשי הגדה השמאלית אחרים כגון כריס מרקר.

רנה גם נודע בשיתופי הפעולה שלו עם סופרים ומחזאים כאלאן רוב-גרייה, אלן אייקבורן ומרגרט דיראס.

בפסטיבל הסרטים בברלין שנערך בחודש שעבר הוצג סרטו האחרון "לאהוב, לשתות ולשיר", ושם התעוררה סערה סביב העובדה שהבמאי, מגדולי היוצרים הקולנועיים של המאה ה-20 ואחד המשפיעים שבהם, התקשה להשיג מימון להפקה.

חשוב לציין כי רנה עצמו לא הגיע בסופו של דבר לפסטיבל בשל בעיות בריאותיות.

                        פרסים בהם זכה רנה

רנה זכה בפרסים שונים על יצירותיו המופלאות .

1: הוא זכה פעמיים בפרס ז'אן ויגו בשנים 1956,1954.

2: הוא זכה בפרס "אריה הזהב" בפסטיבל הסרטים בונציה בשנת 1960 על הסרט "אשתקד במרינבד".

3: הוא זכה בפרס "אריה הכסף" בפסטיבל הסרטים בברלין בשנת 2006 על הסרט "לבבות".

4: רנה זכה בפרס האקדמיה הבריטית על הסרט "הירושימה אהובתי" בשנת 1959 .

5: הוא זכה פעמיים בפרס "הסזאר" (אוסקר צרפתי) על בימוי.