מכירים את זה שיש סרט איום ונורא, שהוא גרוע מכל כך הרבה בחינות שחבל אפילו למנות אותם, אבל בכל זאת אתם ממש אוהבים אותו?

ובכן, אז כזה הוא "אחי, איפה האוטו שלי?" בשבילי. אחד מהסרטים היחידים בעולם שקהל היעד שלו הוא מסטולים, ילדים בכיתה ו`, ואנשים שיושבים מול הטלוויזיה ב-3 לפנות בוקר ואין להם משהו אחר לראות, והוא עדיין גורם לי לוותר על שעות שינה יקרות ולהיחנק מצחוק על הספה.  

לילה משוגע עבר על שני הדופוסים, ג`סי (קוצ'ר) וצ'סטר (סקוט). העובדה שכל הבית שלהם מלא באספקה לכל החיים של פודינג, בהחלט מעידה על כך. אבל אין להם שמץ של מושג מה קרה באותו לילה. הם אפילו לא זוכרים איפה הם החנו את האוטו שלהם. מה שהם כן יודעים זה שיש להם זוג חברות, תאומות עצבניות, שבטוחות שהם שכחו את יום השנה לחברות. כדי להרגיע אותן, כל שעליהם לעשות הוא לתת לתאומות את המתנות שהם קנו להן. רק שזאת בעיה. המתנות באוטו והאוטו לא בדיוק שם. קצת כמו המוח שלהם.

 
אז עכשיו ג`סי וצ`סטר צריכים להיזכר מה בדיוק הם עשו אתמול בלילה, ולהבין איך לעזאזל הם הצליחו להסתבך עם חבורת כוסיות לוהטות, חשפנית קוקסינלית, זוג הולנדים גיי ועדת בנות יענה חמומות מוח.

 
רגע. הולד איט.

לפני שאתם ממשיכים הלאה. אני מזהירה אתכם מראש.
זה בהחלט לא סרט לכל אחד, כפי שבוודאי כבר הספקתם להבין.

ובמילים קצת ספציפיות: אם חנקתם את האינרצ'יילד שלכם למוות או אם אתם מוצאים את התוכנית "הלילה, יענקל`ה לאן" מרתקת במיוחד, אין לכם מה לחפש כאן.

 
וגם אם בכל זאת תחליטו לתת צ`אנס לממתק דל הקלוריות הזה, הייתי מציעה לכם קודם לנקות טוב טוב את האוזניים ולאפשר לכל התאים האפורים שלכם לצאת בשני טורים אל עבר השקיעה.

 
כי "אחי, איפה האוטו שלי", חבריי, הוא סרט שאפשר להגדיר אותו בהרבה דרכים. ו"נורמלי", היא בהחלט לא אחת מהן.
יותר מזה, הוא מאלה שהכבוד העצמי שלי זועק אלי לא לכתוב עליהם, אבל האינטגריטי מחייב אותי לשתף אתכם בקלאסיקת ההומור האווילית הזאת, גם במחיר השפלה פומבית.

קשה לי אפילו להסביר לכם על מה כל המהומה. וכמה שאני שונאת להשתמש במשפט "כשתראו, תבינו", אין לי דרך אחרת לנסח את זה.

אולי העובדה שראיתי אותו בקולנוע אי שם בתקופה שבה העולם לא ידע אימת "כוכב נולד" מהי, היא הסיבה שבגללה אני שומרת לו חסד נעורים.

 
או שאולי זה נחמד לפעמים להעמיד פנים שמנת המשכל שלי היא שוות ערך לכמות הערכים התזונתיים בדיאט קולה.
ויכול גם להיות שאני סתם חשה צורך להצטדק על זה שהוא פשוט מצחיק אותי עד כדי הרטבה.

אשטון קוצ`ר בתפקיד המוכר מהזן שכ"כ הולם אותו עד שכמעט חבל לי שהוא החליט להיות שחקן רציני, ושון וויליאם סקוט, שכל מי שראה אי פעם בחייו "אמריקן פאי", ישמח לגלות שסטיפמייסטר חזר לפעולה, רק שהוא אונן את המוח שלו למוות, הם שני אהבלים מאותגרים שכלית שזקוקים בדחיפות למופע התרמה והשתלת מוח, ומשחקים אותה בענק בסרט שנראה כאחיהם החורג והחריג של "ביווס ובאטהד" ו"טיפשים בלי הפסקה".  

נכון. הוא אידיוטי. מטומטם. מטופש. אווילי. דבילי. ריק מתוכן. חלול מעומק וכל דבר שרק תרצו להגיד עליו. הוא בהחלט כל שמות התואר האלה. ובדיוק כל הדברים האלו הופכים אותו לגאוני בעייני.

 
כי צריך להיות ממש מבריק כדי להפוך קומדיית נעורים שרוטה לטריפ פסיכודלי הזוי ומשעשע שכזה, שתופעות הלוואי האדירות שלו יישארו גם הרבה אחריו.  

ובשורה התחתונה, גם אם תחליטו לוותר עליו אני אבין אתכם ולא אנטור לכם טינה, אבל אתם תהיו אלה שתפסידו את מופע הסטנדאפ הקורע של הכיתה הטיפולית האימבצילית הזאת.

קומדיה, ארה"ב, 2000

במקור: ?dude, where`s my car

במאי: דני לינר

תסריט: פיליפ סטארק

שחקנים: אשטון קוצ`ר, שון וויליאן סקוט, ג`ניפר גארנר, כריסטי סוונסון