שלשום (ה') הלך לעולמו התסריטי,במאי,שחקן, ואיש האשכולות אסי דיין.

דיין היה אחד היוצרים הפוריים והאהודים בישראל, והשתתף ביצירתם של רבים מהסרטים שהיו אבני דרך בקולנוע הישראלי.

                                       ביוגרפיה

דיין נולד בנהלל ב-1945, לאביו משה דיין - שהיה רמטכ"ל וכיהן כשר הביטחון במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, ולרות דיין, שהקימה את חברת האופנה "משכית". הוא היה הבן השלישי במשפחה, אח ליעל, בעבר חברת כנסת, ולאודי, פסל.

הוא שירת בצבא כלוחם בצנחנים, ולאחר מכן למד פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

דיין הותיר אחריו ארבעה ילדים.

הוא היה נשוי ארבע פעמים, לאהרונה דיין, קרוליין לנגפורד, סמדר קלצ'ינסקי וורד טנדלר. את אשתו הראשונה, אהרונה מלקין, הכיר כשלמדו יחד בתיכון חדש בתל אביב.

הם נישאו ביוני 67' בחתונה כפולה ורבת משתתפים יחד עם אחותו של דיין יעל ודב שיאון, בחצר בית הוריו של דיין בצהלה.

ב-1972 נולדה בתם הבכורה, עמליה, כיום בעלת גלריה בניו יורק.

ארבע שנים אחר כך נולד בנם השני, אבנר.

בשנת 1977 הם התגרשו.

אהרונה מלקין דיין מתה ממחלת הסרטן במארס 2013.

ב-1978, בעת שדיין שיחק בסרט "קשר האורניום" של מנחם גולן, שצולם באיטליה, התפתח רומן בינו לבין נערת התסריט אוגוסטה נוימן. היא נכנסה להריון וכך נולדה בתו השלישית של דיין, אסיה נוימן דיין.

את אשתו השנייה, השחקנית קרוליין לנגפורד, הכיר דיין כשביים את הסרט "מלך ליום אחד", שהיא שיחקה בו.

אחרי שנתיים הם נישאו וב-1983 נולד בנם המשותף, ליאור.

כעבור ארבע שנים הם נפרדו, ובנם עבר להתגורר אצל משפחה מאמצת בקיבוץ דביר.

אשתו השלישית של דיין היתה הדוגמנית והשחקנית סמדר קלצ'ינסקי, שגם שיחקה בסרטו "החיים על פי אגפא".

השניים היו נשואים זמן קצר ביותר.

דיין חי עם אשתו הרביעית, אמנית הקרמיקה ורד טנדלר, במשך 16 שנה, שבמהלכן יצרה טנדלר סרט על אודותיו, "חיים. נקודה".

השניים נפרדו בשנת 2005.

ב-1 ביוני 2006 אושפז דיין במצב קל בבית החולים איכילוב בתל אביב לאחר שהזריק לעצמו מנת יתר של קוקאין.

בחודש מארס 2009 נעצר דיין על ידי המשטרה בחשד שהתעלל בבת זוגו, ובתחילת מאי החליט בית המשפט לשחררו למעצר בית בחוותו של כושי רימון.

לאחר פחות מיממה, עצרה אותו המשטרה שוב בחשד שהפר את הצו וניסה ליצור קשר עם בת זוגו לשעבר.על דיין נגזרה שנת מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בתקיפה ואיומים.

                            קריירה מקצועית

דיין החל לכתוב שירים וסיפורים בגיל 16 והתכוון בתחילה להיות סופר.

סיפורו הראשון התפרסם בכתב העת "קשת" בעריכתו של אהרון אמיר.

בשנת 1973 יצא לאור ספר השירים הראשון שלו, "אוטוביוגרפיה זמנית".

אחריו פירסם את הרומן "תוכן העניינים" בשנת 1989, ב-1994 פרסם את ספר השירה "שם של ספר שירים" ובאותה שנה פירסם גם אסופת מאמרים, "כותב שורות אלה".

ספר שיריו השלישי והאחרון, "אבל אהבה", ראה אור בשנה שעברה.

מלבד הקולנוע והכתיבה עסק דיין גם בציור וקיים כמה תערוכות של ציוריו.

התערוכה האחרונה התקיימה בשנת 2012 בגלריה ארסוף בתל אביב.

את הקריירה הקולנועית שלו החל ב-1964, כשנקלע לסט של הסרט "זורבה היווני" של מייקל קקויאניס, שבו עבדה אחותו יעל כנערת תסריט. דיין קיבל תפקיד קטן בסרט, וזה נתן לו את הרעיון לעבוד בקולנוע. הוא השתתף כניצב בסרטו של מיכה שגריר, "הסיירים", ואת התפקיד הראשי הראשון שלו עשה בסרט "הוא הלך בשדות" של יוסף מילוא בשנת 1967, על פי ספרו של משה שמיר, שבו גילם את דמותו של הצבר הישראלי הראשון אורי כהנא.

כעבור שנתיים השתתף בסרטו שלהבמאי  ג'ון יוסטון, "נאהבים לנצח".

הוא נפצע קשה בפיגוע שהיה במינכן בשנת 1970.

בשנת 1984 שיחק דיין בסרטו של הבמאי והמורה לקולנוע איתן גרין, "עד סוף הלילה", בו גילם את דמותו של ראובן בעל פאב, לוחם לשעבר שהקריירה הצבאית שלו נקטעה בגלל מחדל בפעילות מבצעית, וחייו נקלעו למערבולת של אלימות, אלכוהוליזם ובגידות.

את אביו בסרט שיחק יוסף מילוא, מי שהיה אחראי לעיצוב דמותו של אורי כצבר הישראלי הטיפוסי בסרט "הוא הלך בשדות".

הסרט הפך למעין משל על דמותו של הישראלי היפה והצודק של ימי ששת הימים, והידרדרותו המוסרית בשנות ה-80.

כמו ברבים מסרטיו של דיין כבמאי וכשחקן, היה קשר הדוק בין חייו האישיים לדמות שגילם, מכיוון שבאותה תקופה הוא נקלע לקשיים יצירתיים ואישיים, לאחר שהחליט להפסיק לביים סרטי בורקס.

                                  קריירת הבימוי של דיין

בניגוד לשחקני קולנוע שהפכו לבמאים בשלהי הקריירה שלהם ,דיין הפך לבמאי באמצע קריירת המשחק שלו.

הסרט הראשון שביים היה "הזמנה לרצח", ב-1973.

בשנות ה-70 ביים דיין קומדיות רבות, שהוגדרו כ"סרטי בורקס", ובהם "יופי של צרות" "גבעת חלפון אינה עונה" (שניהם ב-1976), "שלאגר" (1979) "מלך ליום אחד" (1980).

"גבעת חלפון אינה עונה", בהשתתפות שלישיית הגשש החיוור, קומדית טעויות הממוקמת בבסיס צבאי שעל הגבול המצרי, הפך לסרט פולחן אשר תיאר במדויק את הברדק שהיה בצבא במהלך מלחמת יום-כיפור.

-1992 יצא סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא", שנחשב לאחד הסרטים החשובים בקולנוע הישראלי.

הסרט מתאר לילה בפאב תל אביבי שהוא מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, והשתתפו בו השחקנים גילה אלמגור, שולי רנד, דני ליטני, סמדר קלצ'ינסקי ושרון אלכסנדר.

ב-1995 ביים דיין את הסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה", שהוא מעין סרט המשך ל"החיים על פי אגפא", קומדיה העוסקת בשלוש הדמויות של המזרחים מתוך "אגפא".

ב-1997 ביים דיין את "מר באום" וגם כיכב בו בתפקיד הראשי, סרט על אדם שנשארו לו 92 דקות לחיות.

בשנת 2004 ביים דיין את "הבשורה על פי אלוהים", בו גילם את דמותו של אלוהים, אשר מנסה להביא את בשורת הגאולה באמצעות ישו בסוף המילניום.

הסרט לא זכה להצלחה קופתית רבה.

דיין שיחק בסרטים רבים, בהם "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "מדורת השבט" וכן בסדרות ובתוכניות טלוויזיה, כמו "בנות בראון", "בטיפול" ו"קרוב לוודאי".

בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", אשר עסק במלחמת יום הכיפורים, גילם דיין את דמותו של אביו, משה דיין. דיין כתב גם פזמונים רבים שנעשו פופולריים מאוד, ובהם "שיר הפרחה" מתוך הסרט "שלאגר", ו"במקום הזה" מתוך "החיים על פי אגפא".

דיין כתב תסריט לסרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה", אך מותו של ישראל פוליאקוב בסוף אוקטובר 2007, כחודשיים טרם מועד תחילת הצילומים, מנע את יצירתו של הסרט. ב-2008 זכה דיין בפרס האקדמיה התשיעי שלו, על משחקו בעונה השנייה של "בטיפול".

ב-2009 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים.‏

בשנת 2012 יצא לבתי הקולנוע הסרט "ד"ר פומרנץ", בכיכובו ובבימויו של דיין.

בדצמבר 2012 שודרה בערוץ 8 הסדרה האוטוביוגרפית התיעודית של דיין, "החיים כשמועה", שאותה יצרו עדי ארבל ומויש גולדברג, יחד עם דיין עצמו.

בסדרה דיבר דיין על הצלקות שהותירו בו היחסים הסבוכים עם אביו, וערך מעין סיכום לחייו, באופן נוקב וכן.

בשנה האחרונה השתתף דיין בהצגה "הלוך ושוב" בתיאטרון גשר, בה גילם את עצמו כמי שהלך לעולמו ויצר קשר עם עולם המציאות כדי לסכם את חייו.

השתתפותו בהצגה זו היתה באמצעות מסך וידיאו שעליו הוקרנה דמותו והמונולוג שהיא נושאת.

                                   פרסים בהם זכה אסי דיין במהלך הקריירה

דיין זכה בפרסים רבים על עשייתו הקולנועית רבת השנים.

בין היתר הוא זכה בפרס הבמאי והתסריטאי על "החיים על פי אגפא" ב-1992, שזכה גם בפרס הסרט הטוב ביותר, בפרס התסריטאי על "שמיכה חשמלית ושמה משה" ב-1994, בפרס התסריטאי והשחקן על "מר באום" ב-1997, ובפרס שחקן המשנה על "בקרוב יקרה לך משהו טוב" ב-2005.

בסוף החודש עתידה לצאת לבתי הקולנוע הגרסה האמריקאית של הסרט "מר באום", שנקראת "האיש הכי כועס בברוקלין", בהשתתפות רובין ויליאמס ומילה קוניס, בבימויו של פיל אלדן רובינסון.

בספטמבר 2006 זכה דיין בפרס השחקן הטוב ביותר מהאקדמיה לטלוויזיה, על תפקידו כפסיכולוג ראובן דגן בסדרה "בטיפול", ובפרס אופיר של האקדמיה לקולנוע על תפקידו בסרט "הדברים שמאחורי השמש".

ב-2008 השתתף בעונה השנייה של הסדרה "בטיפול", וגם שיחק בתפקיד ראשי בסרטו של דויד וולך, "חופשת קיץ".

דיין גם כתב את הבלוג "מר נפש" באתר "תפוז".

ארונו יוצב בסנימטק תל-אביב ביום ראשון (14\05\04) בין השעות 12:30-10:30 ,ולאחר מכן יובא לקבורה בנהלל שם נולד.

דיין עיצב במדויק את דמותו של הגבר הישראלי מעוצמתו הרבה, ועד חולשותיו תוך שהוא לא חושש להתעמת עם הממסד השלטוני.