רובר תומא מחזאי צרפתי כתב מחזה בשם "שמונה נשים" שפרנסואה אוזון הפך לסרט מצליח. המחזה הוצג בארץ בתיאטראות שונים כמה פעמים וביניהם גם הפקה בהבימה. הפעם ראינו אותו בביצוע שחקני בית הספר לאמנויות הבמה סופי מוסקוביץ.  

המחזה המוגדר כקומדיה בלשית העוסק ברצח אדם מבוסס שתקעו בו סכין בגב בהיותו בביתו במיטתו. שמונה נשים ביניהן סבתא, אמא עם שתי בנותיה ואחותה, אחות הנרצח ועוזרת בית שהתאספו בערב חג המולד בבית הנרצח מגלות את הרצח. אין להן אפשרות לצאת מהמקום ולהזעיק את המשטרה והן מתחילות לחקור אחת את השניה כדי לגלות מי הרוצח.

כל אחת מאשימה את השניה, כל אחת חשודה. מה המניע לרצח. מתברר שלכל אחת מניע כזה. תחילה לפני שמגלים את הרצח רואים משפחה אוהבת ומלוכדת, רגילה ועם גילוי הרצח מתחילים האשמות, החשדות , גילויי האמת על המשפחה שהיתה חבויה.

עיבדה וביימה את ההצגה סופי מוסקוביץ. את התפאורה המאוד אסטטית ויפה בצבע ורוד עיצב פאבל קרלין. הבימוי שמר על מתח הדרוש בסוג כזה של הצגה, היה מאוד קצבי, פעלתני, הרבה היאבקויות בין הנשים דבר שהוסיף את הפן ההומוריסטי .

הפריעו לי במקצת הטונים הגבוהים שגבלו לפעמים בהיסטריה וצעקנות בקטעים מסוימים. מרומז במחזה רעיון לסבי שלא פותח והיה מיותר כי אינו מוסיף מניע או סיבה כל שהיא לרצח או התפתחות העלילה אלא אם רואים את ההצגה כפמיניסטית.

שאלתי את עצמי מדוע המחזאי קיבץ נשים בלבד האם הדבר קשור לרעיון הקודם או רק גימיק וסיבה לרכלנות. לא נתתי לעצמי תשובה מספקת. המשחק של כל המשתתפות היה טוב. נהניתי מאוד מקטרין-סמדר חרפק- הבת הצעירה .

משחקה היה שובבני במובן הטוב של המילה,מלא מרץ,חיים, קונדסאות וענין. לואיז-מיה שנידרמן גילמה בהצלחה את תפקידיה כעוזרת ואחות שנכפו עליה. פיירט-דבי סביאן-אחות הנרצח וסוזן-גניה סנופ-הבת הבכירה ביצעו את תפקידן על הצד הטוב ביותר.

קשה לאיש צעיר לשחק מבוגר כמעט ללא איפור אך ממי-שובל גביש התגברה על קושי זה בקלות וללא תנועות מיותרות האופיניות למבוגר ויצרה דמות מתקבלת על הדעת ולא סטריאוטיפ של אדם מבוגר. במשחקה של אוגוסטין-סיוון כהן הורגשה קצת מלאכותיות מיותרת.

במידה פחותה יותר גם במשחקן של מאדאם שנאל-הדס אלטרמן וגבי- האמא -לירן נעמן.שלושתן לא נראו טבעיות במאת האחוזים בקטעים מסוימים. זאת הפקה העומדת על רמה גבוה הן במה שנוגע לבימוי והן בתפאורה ובמשחק. אם זכרוני אינו מטעה אותי, נהנתי ממנה יותר מאשר מההפקה שראיתי בזמנו לפני כ- 6, 7 שנים בהבימה למרות שהיו בה גם פזמונים, וזו מחמאה גדולה.  

לראות או לא לראות: ערב נעים ביותר ברמה גבוה והנאה מלאה