מס' צפיות - 523
דירוג ממוצע -
רשמים מקונצרט - האסכולה הוינאית השניה
כותרת היצירה משקפת במידה רבה את היצירה עצמה; ארבעה קטעים ללא מבנה מוגדר שניתן לזהות, לקלרינט ופסנתר.
מאת: טור אורח 04/01/08 (22:03)

אנסמבל קפריזמה

מוסיקה של האסכולה הוינאית השנייה

אלבן ברג 1885-1935

ארבעה קטעים לקלרינט ופסנתר אופוס 5 (1913)

פסנתר: אריאל הלוי

קלרינט: ג'ף הווארד

 

 

ארבעה קטעים לקלרינט ולפסנתר

 

כותרת היצירה משקפת במידה רבה את היצירה עצמה; ארבעה קטעים ללא מבנה מוגדר שניתן לזהות, לקלרינט ופסנתר. לאורך הקטעים, שהאינדיקציה היחידה אודותם היא הוראת הטמפו שנושאים שמותיהם, נשמע כאילו מנגנים שני הכלים ביחד ובו זמנית בנפרד. מעצם הנגינה בו זמנית מתקבלת פוליפוניה אך המלודיות של כל קו אינן מתנגשות ולא מפריעות אחת לשנייה כך שהמוסיקה שנשמעת היא חופשית לגמרי. 

 

מתון, לאט מאוד, מהר מאוד, לאט

 

בביצוע של הלוי והווארד היה קשה להבחין מתי התרחש המעבר בין הפרקים. בשלב מסויים נשמע בפסנתר אקורד שחוזר על עצמו כמה פעמים. הרגע הזה, אשר חזר על עצמו, הוא למעשה, האלמנט המרכזי שמעניק ליצירה קוהרנטיות. מעניין שהאירוע הבולט הזה, שנותן תחושה של האזנה ליצירה שלמה ולא לרצף אקראי של נגינה זה ליד זה, דווקא הוא זה שמעצים את תחושת החופשיות של המנגינות. עד כדי כך המלודיות של ברג אינן תלויות הרמוניה, שמתקבלת תחושה מאוד חזקה של "ספייס". באותו אופן שבו כל אחד מהנגנים לא מפריע אחד לשני לנגן את הקו שלו, כך גם אני הרגשתי איך מנגינת Agnus dei מתוך ה-Missa Brevis בדו מינור של Raminsh מתנגנת בדמיוני ללא כל הפרעה. תחושה שהלכה והתעצמה ברגע החזרה על המוטיב.

 

 

יום ה', 3 לינואר 2008, המרכז למוסיקה ירושלים משכנות שאננים

 

היצירה ארבעה קטעים לקלרינט ופסנתר אופוס 5 (1913), היא קצרה (7-8 דקות) ועוברת ביעף, היעדר האפשרות להיאחז במוסכמות המבנה וההרמוניה, כמו גם המרקם הפוליפוני בדגש רב על עצמאות הקולות, כל אלה יחדיו מציגים יצירה שמעבירה בעיקר הלך רוח. מהו אותו הלך רוח? כנראה שתלוי במאזין, ומהם אותם צלילים שמתווספים באזננו, אם בכלל? גם הם תלויים במאזין.

 

לא ניתן לנתק את החוויה המוסיקלית של היצירה מהביצוע החי.  התקבלות היצירה תלויה במידה רבה בהלך הרוח של המאזין עצמו. כלומר, יש משמעות לזמן ולמקום בו היצירה בוצעה. הלך הרוח תופס מקום מרכזי ומכאן החשיבות הרבה שבהאזנה לביצוע חי.  

 

החופשיות המוסיקלית, הספייס והביצוע החי הפכו את היצירה לחוויה עצמתית של חד פעמיות. תחושות ורגשות שעברו במהלך הנגינה ונשארו אמנם גם אחרי הקונצרט, אך ללא הצלילים.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר