אוהב אני ללכת לקונצרטים של התזמורת הסימפונית ראשל"צ כי תוכניותיה אינן בנאליות שיגרתיות ובכל קונצרט יש משהו לא שיגרתי, לא נדוש, לא מנוגן כל יום שני וחמישי. הקונצרט ששמעתי הערב במשכן האמנויות בתל אביב היה מגוון, מענין שכלל הן מלחין קלאסי, הן מודרני והן ישראלי.  

תחילה שמענו את "מוסיקה תוכניתית 1980" מאת צבי אבני חתן פרס ישראל למוסיקה שלפני כמה חודשים חגג את שנתו ה80. היצירה כבר בוצעה פעמים מספר בארץ ובעולם בהצלחה גדולה. זאת יצירה המתארת דברים, קצרה, בת שלושה פרקים השונים באופיים.בפרק הראשון מתואר בצלילים דו שיח בין מכונות כבדות וקלות.

הפרק מתחיל בצלילים מודרניים החוזרים על עצמם ומתגברים לאט לאט. הרבה כלי הקשה ונשיפה בו. בפרק השני שומעים סולו של קרן והמוסיקה נושאת אופי שונה המתאר לדברי המלחין "מעין ציור סוריאליסטי בצלילים".

גם בפרק זה הרבה כלי נשיפה. היצירה מסתיימת בפרק המכונה "דילמה" והמתאר ניגודים בין יסודות שונים וחריפים. אפשר לשמוע בפרק גם מוטיבים מהסימפוניה ה7 של בטהובן. אהבתי את היצירה ביחוד הפרק הראשון שלה. התזמורת נשמעה בצליל מלא, חזק, מעוגל וקטיפתי למרות אופי היצירה.  

בהמשך גיא בראונשטיין הישראלי המשמש היום נגן ראשי בתז' הפילהרמונית ברלין ביצע את הקונצרטו לכינור מאת ברהמס. לא נכתבו הרבה קונצרטים מפורסמים לכינור. מבין המפורסמים ביותר - בטהובן, מנדלסון, צ'יקובסקי.

הקונצ'רטו לכינור של ברהמס נחשב לקשה ביותר לביצוע. נכתב עליו שהוא לא קונצ'רטו לכינור אלא קונצ'רטו נגד הכינור וגם שלא ניתן לנגינה. הדרישות הטכניות בביצועו קשות ביותר ולא כל כנר מסוגל לכך. בראונשטיין ביצע אותו בצורה יפה מאוד אם כי היו בביצוע כמה תקלות בעיקר בקצבות שלא היו צריכות להיות. נגינתו רגשנית, רומנטית, וירטואוזית. היצירה משלבת את השלוה, הרומנטיקה ואת הרוח העליזה עם אלמנטים של המוסיקה ההונגרית צוענית בעיקר בפרק המסיים.  

לסיום נוגנה סיטמפונית נעורים של שוסטקוביץ מס'1 מתוך 19. היא נכתבה בהיותו בן 19 חולה ועני וזכתה להצלחה כבירה הן ברוסיה והן מחוצה לה וזיכתה אותו בהכרה עולמית. ביצירה הוא מביע את השינויים במצב רוחו בנעוריו  שהיו די קשים.

בסימפוניה עושר של צלילים, מצבי רוח משתנים, שופעת ביטחון, עליצות ויחד עם זאת גם כמה צלילים קודרים ביחוד בפרק השלישי. בסימפוניה מופיע גם פסנתר כלי לא מקובל בסוג יצירה כזה וכן קטעי סולו קצרצרים רבים של כינור, כלי נקישה ונשיפה.

יש בה הרבה מוטיבים שובבים מקסימים המתאימים לאיש צעיר והרבה הפתעות קטנות העושים את הסימפוניה רעננה מענינת וקלה להאזנה. התזמורת בניצוחו של מנדי רודן נשמעה מצויין .רודן ניצח ניצוח מדוייק ,אלגנטי, מלא חן והדר.  

לראות או לא לראות: קונצרט טוב מאוד עם תכנית מענינת וביצוע שגרם הנאה מלאה למאזין.