מאת: יואב ברונר

נגינת פסנתר. גרון ניחר. קול מהדהד ששר:

שער הברזל נסגר מאחורי

יצאתי לעולם הקר משוחרר על תנאי

כותב את השירים ושר, הדרך לפניי

...אין חשש, פותח דף חדש

ככה נפתח אחד מאלבומי הרוק המשפיעים והחשובים ביותר שנוצרו בישראל, אלבום מכוסח, פורץ דרך וגבולות, אלבום שהקדים את זמנו, אלבום המופת "חתונה לבנה" של שלום חנוך. האלבום יצא בנובמבר 1981, והיווה שינוי משמעותי מהסגנון שחנוך נקט בו עד אז. אם לפני חתונה לבנה עסק חנוך בעיקר בהלחנת שירי רק רכים לאריק אינשטיין ולאחרים (וגם לעצמו באלבום הבכורה שלו "אדם בתוך עצמו" שכבר דיברתי עליו פעם), הרי ב"חתונה לבנה" הגדיר את חנוך - או יותר נכון לומר שחנוך הגדיר את עצמו החל מ"חתונה לבנה" - כרוקיסט אמיתי ובועט, בדרך להיות הסטאר הגדול שהפך עם הוצאת "מחכים למשיח".

חנוך הלך על זה במודע. הוא ידע שהוא הולך לעשות תקליט רוקנ`רולי כבד, אני רק לא בטוח שהוא ידע שהצליל הזה יהיה בעוכריו בזמן אמת. את התקליט הפיקו ועיבדו ירוסלב יעקובוביץ` ולואי להב, והם אלה שנתנו לו את הצליל הכבד, הכסאחיסטי, הצורם, הבומבסטי שלו. בתקליט הזה זו גם הפעם הראשונה ששלום חנוך לא שר יותר בקולו הגבוה והצלול (יחסית) אלא בקול המזוהה איתו עד היום - קול צרוד, ניחר וצועק. כאמור, הבומבסטיות הזו היתה בעוכריו של התקליט, שנכשל מסחרית. הצליל הכבד והרועש, שלעיתים האפיל על הקול של הזמר, גרמו לנפילה הזו. מה שכמובן לא קשור כהוא זה לעובדת היותו תקליט רוק מדהים.

האלבום הוקלט בזמן התפרקות נישואיו של חנוך מאשתו ליהי, והוא מתעד את המשבר הזה. בנוסף, הטקסטים האישיים והחושפניים של חנוך מדברים על כסף, הצלחה, געגועים, אהבה, אכזבה, ועל החיים בכלל. זהו אחד האלבומים הכי חושפניים של שלום חנוך, אם לא החושפני ביותר שלו, והוא הגדיר מחדש את רמת ההזדהות של יוצר רוק עם השירים שהוא כותב ושר, והשפיע רבות על זמרים ולהקות שבוא אחריו, הן מבחינת הטקסטים, הן מבחינת הלחנים (כל השירים נכתבו והלחנו ע"י חנוך) והם מבחינת העיבודים וההפקה.

התקליט נפתח באחד השירים הכי מצמררים שיש: "הדרכים הידועות". שלום חנוך מצהיר כאן שהוא פותח דף חדש, הוא יוצא לדרך חדשה - גם בחייו האישיים וגם בחייו המוזיקליים, ומודה שהוא הולך לחשוף את עצמו עד כאב:

נפגשנו אחוזי כישוף, באור המתחלף

היא באה לביקור חטוף, הלכה עם הכאב

עומד על הבמה חשוף, מוכן להישרף

וואו, איזה מילים! באמת שאין כמוהו. "הדרכים הידועות" הוא אחד השירים הכי שקטים בתקליט (למרות שבסופו הוא נהיה קולני ביותר), והשיר "רומן אמיתי" הוא אחד השירי הכי רומנטיים שאני מכיר בעברית. הלחן שלו מקסים, המילים שלו יפהפיות, ולמרות שהקצב שלו הוא רוקנ`רולי קצבי, כביכול לא מתאים למילים הכ"כ עדינות וליריות, הוא בכל זאת אחד היהלומים שבכתר הזה שנקרא "חתונה לבנה":

שמח שאת פה, את יפה וזוהרת

שמח שבחרת להיות דווקא איתי

באוויר ההרים, מול מימי הכינרת

אלוהים איזה נוף לרומן אמיתי

באלבום הכפול "יציאה", שמתעד את ההופעה האקוסטית של שלום חנוך ומשה לוי שנמשכת כבר שנים רבות, יש גרסא יפהפיה ושקטה לשיר הזה, שממחישה ביתר שאת את העונג הצרוף שחשים כששומעים את השיר הזה.

וזה הזמן להציג את חברי הלהקה: מאיר ישראל בתופים, אלונה טוראל בפסנתר, משה לוי באורגן, ירוסלב יעקובוביץ` בסקסופון ועוד, מיקי שביב בגיטרה בס, דפנה ארמוני ומזי כהן בקולות רקע. וקולות הרקע מאוד בולטים בשירים מסויימים, כמו ב"שחרר אותי", "כסף" ו"הדרכים הידועות".

"זה רק געגוע" הוא אחד השירים האהובים עלי בתקליט, וגם הוא מופיע בדיסק "יציאה" בביצוע שקט וענוג יותר שרק עושה עימו חסד ומבליט את גאוניותו:

...מוזר איך לא הרגשתי שהתקרבו עננים

יום אחד אמרת לי את האמת בפנים

זה רק תעתוע חולף

זה רק געגוע בתוך הלב

לימים, נקישות בדלת

אולי את, או שמא, כמו תמיד

זהרק תעתוע חולף

זה רק געגוע בתוך הלב

ויש כמובן גם את שיר הנושא המעולה, עם העליה המפתיע מקול נמוך לגבוה, את הבלדה השקטה והיפהפיה "תמונת מצב", את "דיברנו על הצלחה", "באה אלי או הולכת" ואת שיר הכי קליל באלבום שהפך להיות הלהיט הכי מוכר ואהוב ממנו, "שיר דרך", עם המילים הכ"כ חכמות שרק שלום יודע לכתוב _"אני עף אלייך כמו ציפור, כל כלי רכב איננו נחוץ. בא הביתה עוד מעט, הרי לא תעזבי אותי בחוץ") והלחן הקליט שעושה חשק באמת לעזוב הכל ולצאת לדרך.

כאמור, התקליט נכשל מסחרית - הקהל פשוט לא היה מוכן לתקליט רוק כבד שכזה, בעוצמות כאלה. גם המופע הבומבסטי שבא בעקבותיו לא הצליח. אולם כמו כל אלבום מופת שהקדים את זמנו, "חתונה לבנה" הוכר עם השנים כאחד מאלבומיו המוצלחים והחשובים ביותר של חנוך בפרט ושל הרוק הישראלי בכלל. גם אני, אני מודה, לא התחברתי בהתחלה לתקליט. היה לי קשה. לקחו לי האזנות רבות עד שהצלחתי להגיע להכרה בגאוניותו וממש לאהוב אותו. אבל זה כל היופי שבתקליטים גאוניים - שלוקח זמן כדי לעכל אותם ולאהוב אותם.

בימים אלו ממש יוצא לאו תקליט מחווה ל"חתונה לבנה". לפי מה ששמעתי עד כה ברדיו, הביצועים החדשים פשוט מזוויעים. הביצוע ל"הדרכים הידועות" זה פשוט חילול הקודש, וגם השאר לא משהו בכלל. למה להרוס משהו שהוא במקור כ"כ טוב למה?

בזמן האחרון התחלתי לאהוב מאוד דווקא את השיר "תאונה". תמיד חשבתי שהוא מדבר על תאונת דרכים, אבל כשקראתי את המילים ביתר עיון הבנתי שהמטאפורה של חנוך מדברת כמובן על תאונה בין בני זוג:

הכביש חלק, הראות אפס

שניים אוחזים בהגה

מושכת לכיוון ההרים והיער

מושך לכיוון המישור והים

זה בתוך המשפחה

ביני ובינה

היתה תאונה

תופים וגיטרות!

פורסם בבלוג של יואב ברונר