בירת הרפובליקה הצ'כית, פראג היא אחת הערים המקסימות והמתויירות ביותר באירופה ויש המכנים אותה "פריז של מרכז אירופה", אבל פראג היא גם אחד המרכזים היהודיים העתיקים והחשובים באירופה. המאה ה-17 נחשבה תקופת הזהב של פראג היהודית, כאשר הקהילה מנתה כ-15,000 איש (30 אחוזים מאוכלוסייתה של פראג). בין השנים 1597 ל-1609 שימש כרבה הראשי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל), המוכר - אצל חילונים כמוני - בעיקר בזכות האגדה הידועה על הגולם, שרב זה יצרו והפעילו. כנראה ואין כלום בין האגדה והמציאות, אבל קברו של הרב ליווא בבית הקברות העתיק של פראג, הוא מקום עלייה לרגל עד ימינו.

היהודים שיחקו תמיד תפקיד חשוב בתולדותיה של פראג ובלטו במיוחד בחיי התרבות והאומנות שלה, ששפתה הייתה עד תחילת המאה ה-20 בעיקר גרמנית. צ'כוסלובקיה העצמאית קמה רק ב-1918 ועד אז הייתה המדינה חלק מהממלכה האוסטרו-הונגרית. השפעת התרבות הגרמנית בפראג ובמדינה כולה, הייתה עצומה ולא רק בשטחי האומנות. ב-1813 עמדה פראג לארח וועידת שלום בין נציגי נפוליאון, רוסיה ואנגליה. לבסוף בוטלה הוועידה, אבל עצם העובדה, שהוצע, כי תתכנס בפראג, מראה את חשיבותה הבינלאומית. סלונים פוליטיים שהתקיימו בפראג, אירחו לעתים קרובות אנשי שם מגרמניה, כמו הקנצלר הגרמני מטרניך.

רבים מאלה שביקרו בבוהמיה ומורביה, התייחסו אליהן כמחוזות גרמניים. מספרים, כי גתה, שביקר לעתים קרובות בעיר המרפא והמרחצאות קרלובי ווארי, אמר פעם, כי פראג היא העיר הגרמנית היפה ביותר. במחוזות אלה נולדו אנשי-שם גרמניים ואוסטריים רבים, ביניהם למשל הפסיכיאטר הידוע זיגמונד פרויד, או פרדיננד פורשה, מפתח "החיפושית", שאיש לא מתייחס אליהם כאל צ'כים.

הקשר בין התרבות הצ'כית והגרמנית הגיע לשיאו לקראת סופה של המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20 בתקופת הסופרים היהודיים של פראג, שכתבו כמעט בלעדית בגרמנית. פרופ' שמואל הוגו ברגמן (1883-1975), פילוסוף ישראלי יליד פראג, כותב, כי "פראג הגרמנית, כביכול... הייתה גרמנית אך ורק על-ידי היהודים." הלצתו של מורה דרך שהוליך תיירים דרך העיר פראג, הייתה אמת לאמיתה: "המנהל יהודי, השחקנים יהודים, הקהל יהודי, וביחד שמו: תיאטרון גרמני!"

פרנץ קפקא, ביחד עם ידידיו הקרובים מקס ברוד ופליקס וולטש, כונו "החוג הפראגאי הצר" שהיווה חלק מחוג רחב יותר של סופרים, כמו פרנאץ וורפל, אוסקאר באום ואחרים, שתרמו לפריחת הספרות הגרמנית בקרקע הפורייה של פראג עד לכיבושה על-ידי גרמניה הנאצית ב-1939. מחברים אלה ספגו רבות מאווירתה של פראג, אם כי הסנטימנט הלאומי שלהם היה כלפי התרבות הגרמנית. אחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933, הפכה הבירה הצ'כית לתקופת-מה גם למרכזם של אומני גרמניה שעזבו את מולדתם. 

פרנץ קפקא (1883-1924), מהיוצרים בשפה הגרמנית הדגולים ביותר במאה ה-20, נולד למשפחה בורגנית יהודית בפראג. אביו, איש עסקים "בעל גוף, אנוכי ומתנשא", תואר על ידי בנו "קפקא אמיתי בשל חוזקו, בריאותו, תאבונו, עוצמת קולו, צחות לשונו, שביעות-רצונו העצמית, שליטתו בענייני העולם הגדול, סבילותו, תושייתו והכרתו את טבע האנוש". קפקא היה מחויב לעבודתו הספרותית ויצירותיו הייחודיות, שנטען, כי נכתבו כולן על אביו הרודני, היו בעלות השפעה גדולה ביותר בספרות המערב. אופייני לתקופה בה יצר, כי מנקודת מבט צ'כית דאז, קפקא היה גרמני ומנקודת מבט גרמנית, הוא היה יהודי. גורלו היה כגורלם של רבים אחרים ביהדות המערב.

ספרו הידוע ביותר הוא "המשפט". רבות מיצירותיו נשארו בלתי גמורות ופורסמו רק לאחר מותו. המושג "קפקאי" הוא אחד הנפוצים בספרות, מתאר את שיאה של הביורוקרטיה, מורכבות סוריאליסטית חסרת משמעות, מבלבלת, לעתים אף מאיימת.

הסופר, הפובליציסט (וגם מלחין) מקס ברוד (1884-1968) נולד אף הוא בפראג והיה ידידו הקרוב של קפקא במשך 22 שנים. ברוד שהכיר בגדולתו של קפקא, עודד את ידידו, שפקפק בכישרונו הספרותי, לפרסם את כתביו. קפקא שידע על מותו הקרב, הורה לידידו, להשמיד את כתביו שעדיין לא פורסמו, אבל ברוד פרסם את כולם ואף את יומניו של קפקא. להגנתו טען, כי הודיע לקפקא מראש שלא יבצע את הוראתו ואם באמת חפץ בהשמדת כתביו, היה צריך למנות אדם אחר כמנהל עזבונו.

בן חסות אחר שלו היה פראנץ וורפל, אבל אחרי שהאחרון התנצר, ברוד ניתק את קשריו עמו. ביקורתו החיובית תרמה במידה רבה לפופולאריותו של "החייל האמיץ שוויק", מחזהו של יארוסלב האשק. פעילותו למען הפצת האופרות של המלחין לאוס יאנאצ'ק, תרמה אף היא להצלחת עבודותיו של המלחין.

בשלשת העשורים האחרונים לחייו, חי ברוד בישראל, אבל גם בארץ המשיך ליצור בגרמנית. עיבודו של המחזה החייל האמיץ שוויק, בתרגומו של אביגדור המאירי, היה אחת ההצלחות הגדולות של תיאטרון "האהל". המחזה הועלה לראשונה ב- 1936 והוצג במשך עשרות שנים יותר מאלף פעמים, במיוחד בזכות משחקו של מאיר מרגלית, שנתפש בעיני רבים כמגלם המושלם של הדמות.

ברוד פרסם ספרים ומחזות רבים. אחת מיצירותיו הידועות הוא "דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים". הוא גם כתב את הביוגרפיה של קפקא.

הצלע השלישי בשלישיית "החוג הפראגאי הצר", פליקס וולטש (1884-1964), דמות ציונית מובילה באוסטריה, בצ'כיה ובעולם, היה ספרן, פילוסוף, סופר, מו"ל ועיתונאי, עורכו של השבועון הציוני "הגנה עצמית" מ-1919 עד 1938. עם כיבושה של צ'כיה בידי הגרמנים ב-1939, עזב את פראג ברכבת האחרונה ביחד עם מקס ברוד ומשפחתו, עלה ארצה ועבד כספרן בירושלים עד יום מותו. פרסם ספרים בנושא האתיקה, פוליטיקה ופילוסופיה וזכה בפרס רופין מעיריית חיפה ב-1952. (בן דודו, רוברט וולטש העיתונאי, נולד אומנם בפראג, אבל פעל בברלין, כעורכו של השבועון "סקירה יהודית" עד שנת 1938. באותה שנה עלה ארצה והחל לעבוד בעיתון "הארץ", אשר ככתב שלה כיסה את משפטי נירנברג).

גם פראנץ וורפל (1890-1945), היה בנה של משפחה בורגנית יהודית מפראג. עד לכיבושה על-ידי הגרמנים, חי באוסטריה עם אשתו, אלמה, אלמנתו של המלחין גוסטב מהלר. יצירתו הידועה ביותר היא "ארבעים הימים של מוסא דאג" (רומן היסטורי על שואת הארמנים). סרט קומי שהופק מיצירתו אחרת "יקובובסקי והקולונל", הפך לקומדיה מצליחה בכיכובו של דני קיי.

דמות ססגונית נוספת היא זאת של אגון ארווין קיש (1985-1948), עיתונאי וסופר יהודי-גרמני יליד פראג בעל עמדות שמאליות, שלא רק פרסם ספרים, אבל כיכב בספריהם של יוצרים אחרים. כך למשל בספרו של פראנץ וורפל "ברברה, או האדיקות" שמשו קורותיו השראה לאחת הדמויות. הוא מככב גם בספריהם של שני סופרים אוסטרליים. קיש פרסם אוספי כתבות אודות פראג, בריה"מ, ארה"ב, סין, אוסטרליה (אחר שסירבו להעניק לו אשרת כניסה למדינה זאת, הוא דילג מאונייתו לחוף, שבר את רגלו, הציבור התגייס לטובתו ולבסוף בית משפט אילץ את הממשלה הימנית לאשר את כניסתו), מלחמת האזרחים בספרד ואודות ראש שירות הריגול האוסטרי שהיה מרגל רוסי, הקולונל רדל (הסיפור הוסרט על-ידי הבמאי היהודי הונגרי הידוע אישטוואן סאבו). עם כיבושה של צ'כוסלובקיה על-ידי הגרמנים, נמלט קיש למקסיקו, חזר למולדתו אחר שהמפלגה הקומוניסטית תפסה בה את השלטון ומת כעבור זמן קצר.  

לנקה ריינראובה נולדה ב-1916 ועבדה כמתורגמנית ועורכת בעיתון גרמני. את מלחמת העולם השנייה העבירה כפליטה עם אגון ארווין קיש במקסיקו, אחריה חזרה למולדתה, אבל נכלאה על-ידי השלטונות הסטליניסטיים. על חוויותיה בבית הסוהר היא מספרת באחד מספריה "כל צבעי השמש והלילה". ב- 1999 זכתה בפרס שילר, ב-2003 במדליית גתה (שהוענק שנה לאחר מכן לסופר היהודי ההונגרי בעל פרס הנובל אימרה קרטס) ובינואר 2008 נשאה נאום באזכרה לחללי השלטון הנאצי. שנערכה  בבונדסטאג הגרמני.

היו כמובן גם סופרים צ'כים ידועים, לא יהודים, שעבודותיהם התפרסמו בעולם כולו. אזכיר כאן את השניים הידועים ביותר:      

הסופר, ההומוריסט, מעולל התעלולים, מספר הסיפורים והעיתונאי הצ'כי ומחברה של יצירת המופת הסטירית "החייל האמיץ שוויק" יארוסלב האשק (1883-1923), נחשב, ביחד עם קפקא לאחת מדמויות המפתח של פראג, אבל היה יותר ססגוני ממנו ומרדן מלידה בכל סמכות. שלא כמו היצירות של קפקא, הקומדיה השחורה שלו דיברה אל הקוראים בצ'כית של הרחוב. ספרו הוחרם בצבא הצ'כוסלובקי ב-1925, תרגומו הפולני הוחרם ב-1928 והתרגום הגרמני נשרף במדורות הנאציות ב-1933. תיירים בפראג יכולים עד היום לבקר בבית מרזח ע"ש שווייק, בו אמור היה גיבורו של האשק.לשתות את הבירה האהובה עליו.    

קארל צ'אפק (1890-1938), היה אחד הסופרים הצ'כיים החשובים ביותר במאה ה-20, מועמד לפרס נובל. מלבד ספרים בנושאים פילוסופיים, בלשים, אגדות ומחזות, צ'אפק היה גם מחלוצי המדע הבדיוני. ספריו עוסקים בהשפעת הטכנולוגיות החדישות, כמו ייצור המוני, פצצת האטום, אינטליגנציה מלאכותית על חברות עתידיות. בחיבוריו הביע צ'אפק חשש מפני הסכנות האורבות בדיקטטורות, ארגונים בעלי כוח בלתי מוגבל ואובדן הפרופורציות ואכן בערוב ימיו, נאלץ לחזות איך הדיקטטורה ההיטלריסטית מחסלת את מולדתו.

יצירותיו הידועות ביותר הם המחזה "ר.ו.ר. - בו הופיע לראשונה המילה 'רובוט' שמקורה במילה הצ'כית רובוטה = עבודה - "המגיפה הלבנה", "האם" ועוד.

זה באשר להשפעתה של צ'כיה ופראג על הספרות העולמית, אבל העם הצ'כי הוציא מקרבו גם מוזיקאים דגולים אחדים ששמם הולך לפניהם לא פחות מאלה של הסופרים. מאז המאה ה-18 הייתה קיימת בצ'כיה מסורת של לימוד מוזיקה אינטנסיבי בעיר ובכפר, גם לבני המעמדות 'הנמוכים'. הקונסרבטוריון של פראג נוסד ב-1811, אך בוהמיה, שמאוחר יותר הייתה למרכיב עיקרי בצ'כוסלובקיה, הפכה לאחד ממרכזיה המוזיקליים החשובים של אירופה רק בתקופתם של שני גדוליה: בדז'יך סמטנה (1824-84) ואנטונין דבוז'ק (1841-1904).

מי מאוהבי המוזיקה בעולם אינו מכיר את האופרה "הכלה המכורה", או המחרוזת "מולדתי" של סמטנה (הנודעת בהן, ה"מולדבה", השפיעה על ההמנון שלנו, או ששתי היצירות הושפעו מאותה מנגינה), את הסימפוניה "מן העולם החדש", ה"מחולות הסלבוניים", או האופרה "רוסלקה" של דבוז'ק?

מוזיקאים דגולים נוספים מן השורה הראשונה, זדנק פיביך (1850-1900), לאוס יאנאצ'ק (1854-1928), יוזף סוק (1874-1935), ויטזולאב נובאק (1870-1949), בוהוסלאב מרטינו (1890-1959) וגוסטב מאהלר (1860-1911), היהודי היחיד בחבורה.

המלחין והמנצח גוסטב מאהלר נולד בקאלישטה שבבוהמיה. תנועת העצמאות הצ'כית הייתה חזקה באזור, אבל לרוב היהודים, כמו גם למשפחתו של מהלר, הייתה דווקא זיקה לתרבות הגרמנית. כפי שמאהלר עצמו התבטא פעם: "אני חסר בית שלוש פעמים, כיליד בוהמיה באוסטריה, כאוסטרי בין הגרמנים וכיהודי בכל העולם. בכל מקום בלתי-קרוא, לעולם לא מתקבל בברכה" ואכן, לפני שקיבל את המשרה היוקרתית של ניהול האופרה של ווינה, התגייר.

יצירותיו החשובות ביותר של מאהלר הן עשר הסימפוניות שלו (את האחרונה לא הספיק להשלים) ו"השיר על הארץ".

וולפנג אמדאוס מוצרט אומנם לא נולד בבוהמיה, אבל קיים מגע הדוק עם שורה של מלחינים צ'כיים בן זמנו וביקר לעתים קרובות בפראג, בה כתב בין היתר את האופרה "דון ג'ובאני" כמחווה לתושבי פראג. (הופתעתי לגלות, כי ביחד עם היהודי המומר לורנזו דה פונטה, השתתף בכתיבת תמליל האופרה גם קזנובה הידוע! הוא הרי ידע דבר, או שניים על כיבוש נשים). בבירתה של בוהמיה הובן מוצרט לראשונה, הוערך ואף נאהב. האופרה שלו, "נשואי פיגרו" שנכשלה בווינה, זכתה להצלחה כבירה בפראג. אחת הסיבות לפופולאריות של יצירותיו בצ'כיה הייתה הקרבה בין סגנונו המוזיקלי וזה של המלחינים הצ'כיים. לדעת ארתור שוריג, מחבר הביוגרפיה של מוצרט, עירו של מוצרט לא הייתה זלצבורג, אותה שנא, אף לא ווינה שהניחה לו לרעוב ובה נקבר בקבר המוני, אלא פראג הזהובה וביתם של מארחיו בפראג, המלחין דושק ורעייתו הזמרת, הנקרא כיום מוזיאון הברטראמקה וממוקם ברח' מוצרט. זוג זה דאג גם ליתומיו של מוצרט אחר מותו.

הקהילה האינטלקטואלית של פראג חיה במשך עשרות שנים תחת שלטון טוטליטרי, קודם הנאצי ואח"כ הקומוניסטי, אבל גם במחציתה השנייה של המאה הוציאה מתוכה שמות שהתפרסמו בכל העולם. להזכיר רק אחדים מהם, במאי הסרטים זוכה האוסקר, מילוש פורמן ("אהבותיה של בלונדינית", "קן הקוקייה", "אמדאוס"), הסופר מילאן קונדרה ("הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"), הסופר והמחזאי וואצלאב האוול, שהפך לדמות נערצת בזכות מאבקו נגד הרודנות הקומוניסטי, נבחר קודם כנשיא צ'כוסלובקיה ואחר פירוקה של צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה ב-1993, לנשיאה הראשון הרפובליקה הצ'כית, הזמרת מגדלנה קוז'נה, הציירת הסוריאליסטית טוין (toyen).

פראג היא עיר נפלאה ורומנטית, מלאת חדוות חיים ויש בה מקומות בילוי רבים. עיון בחמשית העמודים המוקדשים לתרבות במגזין מקומי מגלה, כי בפראג בלבד יש 52 תיאטראות ובתי אופרה, אחד לכל שבוע בשנה, או תיאטרון אחד לכל 23,00 תושבים, מספרים המשקפים את ההשפעה התרבותית והחשיבות בה הצ'כים מתייחסים לדרמה ולמוזיקה.