ביקורת: "האבא" – תעתועי זיכרון בהצגה מרגשת על אדם בערוב ימיו – בית ליסין

מאת חיים נוי

האבא היא הצגה מרגשת, העוסקת בתעתועי זיכרון, באדם בערוב ימיו וכאשר הדמנציה מתחילה לקנן בו ולהתפשט מיום ליום , והוא מנסה, לשווא, בכל כוחו, להרים ראש ולא לתת למוחו לשקוע.

ההפקה העולה בתיאטרון בית ליסין היא ייחודית בתצורה שלה ושופעת משחק משובח של המשתתפים ובראשם השחקן ששון גבאי. הבמאי רוני פינקוביץ' הצליח ללהטט עם להקת השחקנים ולהעלות הצגה קולחת, מהפנטת, ייחודית במהלך הסצנות ובעיקר נשענת על משחק מוצלח של השחקנים והיכולת הדרמטית של ששון גבאי.

המחזה חובר לפני 3 שנים בידי הסופר והמחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, 36, והוא מוצג בהצלחה בצרפת ובמקומות נוספים בעולם וזכה בפרס מולייר למחזה הטוב ביותר לשנת 2014 בפריז.

המחזה נכתב במקור עבור השחקן הישיש רוברט הירש בן ה-89 שביצע אותו בהצלחה מרשימה בתיאטרון הפריזאי.

העלילה עוסקת באנדרה, גבר בגיל מתקדם מהנדס לשעבר, המתגורר בפריז בדירת בתו, אן. אנדרה , עדיין עצמאי בהליכותיו ולכאורה צלול במוחו, מוצא עצמו בהדרגה צופה במתרחש במעין חזיון תעתועים, כאשר עבר והווה מתמזגים והדמויות מחליפות פנים ואין הוא יודע מי הוא מי והיכן הוא נמצא. תעתועי הזיכרון מוצגים בסצנות מבריקות שבהם מתחלפים הגיבורים ועימם מקום העלילה והזמן . אנדרה לוקה כפי הנראה באלצהיימר המתפשט והולך מיום ליום ומצבו מחמיר, בעוד בתו ומקורביו מנסים לשמור על כבודו, קיום שלום המשפחה וניהול החיים באורח תקין. האלצהיימר היא מחלה המקננת במוחם של האנשים הלוקים בדמנציה ותוצאותיה ההדרגתיות הן כואבות ומכאיבות ללוקים בה וליקיריהם.

ההצגה מהולה במשחק רווי רגש, עם הומור שאינו משפיל ועם איכות תיאטרלית המעניקה לצופים חוויה ייחודית ומעניינת, בין היתר בגלל צורת התנהלותה.

ששון גבאי באחד מתפקידיו המרשימים ביותר, שוחה בהצגה באופן קולח, מעולה ונפלא. הזעקה הבלתי נשמעת שלו לגאולה מהבלתי נודע ומהמתרחש מולו, היא כלילת השלמות.

יעל וקשטיין מגלמת את בתו אן והיא משחקת באורח מוצלח מאוד, מקצועי ונהדר.

ירדן גוז מגלמת את לאורה, המטפלת שמגיעה לטפל באנדרה לאחר שדחה את כל האחרות. היא מרשימה את הקשיש והוא מעוניין שתמשיך לבוא ולטפל בו. ירדן מגישה משחק ברור, אמין, קולח ומעולה. יש לה פוטנציאל משובח.

חי מאור מגלם את בן הזוג של הבת וגם מטפל סיעודי ומשחקו טוב מאוד , במיוחד בקטע ההזיה שבו הוא מאיים על אנדרה.

מיכל לוי מגלמת גם היא את המטפלת וגם אחות במוסד סיעודי והיא מרשימה ומוצלחת.

טל דנינו מגלם את בן הזוג של הבת ומשחקו טוב מאוד ויפה.

התרגום של דורי פרנס הוא עכשווי וקולח. התפאורה של כנרת קיש היא פונקציונאלית ויפה. התלבושות של אורן דור הן פרקטיות ונאות והולמות את נושאי התפקידים. רן בגנו אחראי למוזיקה הנעימה. אורי מורג עיצב תאורה ראויה ונאותה, במיוחד בקטעי ההזיה והחלפת המצבים.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- דניאל קמינסקי