1502אף פ'ם לא-ידידיה ויטל
צילומים-אלי ליאון
 
ההצגה 'אף פ'ם לא' -הצגה מקסימה-מוצגת כבר, בצוותא וברחבי הארץ, מעל ל 4 שנים ובכל זאת אמש האולם היה מלא עד אפס מקום. מסיבות שונות לא התאפשר לי לראותה עד כה ולו לא היתי רואה אותה כעת הרגשתי שהיתי מפסיד הרבה.
 
סיפור ההצגה פשוט. מה מתרחש בנפשו של תלמיד ליקוי למידה ויש לו קושי לקרוא ולכתוב
הוא בורח מהבית בכוונה לא לחזור אליו ולא רק אליו.יש לו דימוי עצמי נמוך ביותר.אינו מעריך ואינו מאמין בעצמו.הוא אינו יכול להשלים עם העובדה שהוא לקוי למידה.הוא רואה בסביבת האנשים הקרובים לו ביותר-הורים,מורים,חברים,אנשים שאינם מעריכים אותו כי רואים בו טיפש, עצלן ולא מוצלח.
דעת הסביבה משפיעה עליו והוא מפסיק להאמין בעצמו.
 
זאת הצגת יחיד של ידידיה ויטל-שחקן תיאטרון בית ליסין מעולה.הוא מעלה כעת הצגה מענינת ביותר במסגרת עצמית מחוץ לתיאטרונו הקבוע.
אלה חייו של נער שהלימודים לא כל כך מענינים אותו שלא באשמתו.הוא אוהב להתבודד,לא אוהב שמפריעים לו ועושה כל מה שבא לו.
 
לא כל כך חשוב מה תוכן ההצגה,אם כי גם זה חשוב ביותר,כי אתה נהנה מצורת ההגשה של החומר על ידי ויטל,מצורת המשחק המעולה,מהבעות הפנים
השונות האומרות הכל , גם כאשר הוא אינו אומר מילה,מהגשת הטכסט,מתנועותיו ומהכל.בקיצור שחקן מרגש.
 
ויטל הנו שחקן צעיר אך גדול, המרתק את קהלו  ולא חשוב אם התפקיד שהוא מבצע הוא גדול או קטן ולא חשוב מה הוא אומר על הבמה.
כדאי לראות את המופע לא רק בגלל התוכן,שהוא גם כן חשוב מאוד, אלא בראש ובראשונה בגלל השחקן בגלל ידידיה ויטל.
ויטל הנו שחקן בעל כריזמה קסומה,דייקן,זריז,יודע להגיש טקסט,יודע לרתק קהל וליצור מתח ודריכות בקהלו.יש לו יכולת דרמטית נהדרת ונוכחות במה מרתקת.
 
הוא, תוך כדי ההצגה יוצר גם דמויות אחרות רבות כגון של אביו,אמו,המורה ואחרות השונות אחת מהשניה.הוא עובר מדמות  לדמות במהירות במעבר חד,בוירטואוזיות רבה ובצורה טבעית ביותר.החיקויים השונים שהוא עושה עוזרים לכך רבות והם גם נהדרים.
 
לויטל היה חלום לכתוב הצגה יחד עם סיון בן ישי שביימה הצגה זו אך הדבר לא התאפשר  מסיבות שונות.
ציפי גון גרוס כתבה ספר בשם 'אף פעם לא מלכה'.סיון והוא עיבדו את הספר כשמצאו אותו מתאים למטרתם והפכו אותו להצגה.
העיבוד מצויין והוא מתאים לא רק לבני נוער אלא גם למבוגרים וכל גיל יהנו מההצגה באותה מידה.
 
יוני הדמות של הנער מרגיש שהוא פחות טוב מאחרים כי יש בו משהו שאין לאחרים .הוא מרגיש נחות.
כמעט כל אדם מרגיש הרגשה כזו מסיבות שונות לפעמים פחותות ערך כגון שער חלק,עור בגוון שונה,קול עבה מדי,נטיה מינית אחרת ועוד.
 
אין צורך ואין טעם להרגיש כך כי כל הדברים הללו הופכים אותנו למיוחדים, ליחודיים.אדם אינו יכול להיות מושלם בכל.כל אחד טוב במשהו.תמיד יש דברים שאתה טוב מאוד ואחרים שאתה טוב פחות או לא טוב בכלל.יש המודים בכך ויש המכחישים זאת לעצמם ולא מודים.
אלה שמודים בכך מתגברים ביתר קלות על בעיתם ולא רואים את עצמם יותר כחריגים. הגאווה גורמת לסבל.צריך להשלים עם מה שיש .אם מודים בבעיה היא מפסיקה להיות בעיה ולהטריד.
הגישה לחיים עם אותה בעיה היא שונה אצל כל אחד.אם אתה מודה שיש בעיה מסויימת בך, התמודדות איתה קלה יותר עד שהיא הופכת ללא בעיה בכלל.
 
מוסיקה-גל לב.תאורה-עופר לכיש.
 
לראות או לא לראות;הצגה מקסימה,ביצוע מעולה,הנאה שלמה.מומלץ לכל גיל לראותה ולו רק בגלל המשחק.
 
נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 5/7/2016 07:14