בפרק הזה יש לנו הפתעה. אם בעבר, למעט סיון, כל האנשים, אליהם נצמד משה, זיכו אותו בהערכה אבהית, ברצון לטפחו ולשנותו, בחנופה אינטרסנטית או בזלזול, פה אנו מוצאים מישהו שמחבב את משה בזכות עצמו. כמות שהוא. זה כל כך לא צפוי, כי לא ראינו זאת קודם, אבל הצחוק השמח בו מקבל נועם את הסירה שעליה משה, בהחלט שונה מקבלת הפנים עם המודחים הקודמים.

♦ השרדות פרק 30 ו 31 - אין בושה או רגשי אשמה

♦ השרדות פרק 28 ו 29 - דן ועוד

דווקא נועם, שהפוך ממנו לחלוטין, מתוודה שמאד כיף לו איתו. נועם, המושבניק הגבוה והשרירי, שכל השרדות שבט ג'יבארו היא בזכותו, חובר למשה המלצר העירוני החלוש, האנדרדוג, שלא הצליח אפילו במשימה אחת במשחק! הדיאלוגים ביניהם נינוחים ומלאי שמחה, ונראה, שמכל המודחים שחברו לו, עם משה הוא הכי נהנה. גם משה, מצדו, מפרגן לנועם, שהגיע עד כאן בזכות רוחו הספורטיבי, וכמעט ולא התעסק בפוליטיקה.

זה בא ללמדנו, שגם כאשר אנו חושבים, שאנו מגוחכים בעיני הסביבה כולה, יש מישהו, איפשהו, שמעריך אותנו. מישהו שגם אנחנו מעריכים אותו. אנחנו פשוט עסוקים יותר מדי באחרים הפוגעים, ובפחד שהם צודקים.

בכלל נראה, שהיו כמה מתמודדים, כמו ויקה (שזכתה לגילוי יכולותיה), יעל ומשה, שאי המתים היווה עבורם מקום חיובי, מעין חוויה מתקנת.

משה, לכל אורך הדרך, לא התקדם בזכות יכולותיו במשימות, אלא בזכות הפוליטיקה (היותו אדם לא מאיים, שאפשר לצרף אותו לברית, כשצריכים). משה ניצל זאת בתור האפשרות היחידה שלו להגיע מעלה, אבל, נראה שהסתמכות טוטאלית על אחרים בדרך למעלה, הגם שמשה הצליח לשכנע אנשים לסחוב אותו למעלה, לא מאפשרת הגעה עד הסוף, כי מי שסחב אותך רוצה לנצח בעצמו, והוא עצמו תלוי באחרים. או בקיצור- עדיף להיות זה שסוחב, בעל הכח, מאשר זה שנסחב.

עתה, משנשארה השלישייה האחרונה, אנו רואים שמה שחשוב זה להצליח במשימות החסינות, בסופו של דבר! דן זכה בהן כל כך הרבה, שאי אפשר היה להדיחו, ובזכות הכח הזה נצמדו אליו מרינה ונעמה. אבל מעבר לכך, החבירה לנעמה היתה נכונה, כי לנעמה היה כח פוליטי רב (שהורכב מכח שכנוע ויכולת הפחדה), ואני מאמינה שהחברות ביניהם היתה באמת נעימה לשניהם. בסך הכל שניהם חשבו בצורה דומה, היה להם "אותו ראש", והם התאימו גם מחוץ למשחק.

נעמה העריכה ואהבה את יעל, אבל בכל זאת נצמדה יותר למרינה. שוב, גם כאן, אני חושבת ששתיהן אהבו להיות האחת עם השניה, והתאימו יותר מבחינת צורת חשיבה ודרך חיים. יעל נתפסה על ידי נעמה כאינטליגנטית, אמינה ומעניינת, אבל מרינה יותר דומה לה. קשה להחזיק מעמד חודשיים על אי, בלי אדם שבאמת מדבר בשפתך, ומרינה ודן דיברו אל נעמה בשפתה. יעל פחות.

זה הכלל לגבי כל מקום בו אתם נמצאים- "הראה לי את חבריך ואגיד לך מי אתה". אדם אוהב להיות עם מי שמדבר בשפתו, ומי שקרוב לו בצורת החשיבה. לכן, כדי לפרק גרעינים פוליטיים מעין אלה, אתה צריך להיות דומה להם. בצורה כזו תוכל לחדור כמו סוס טרויאני לתוכם, ולזרוע בהם חוסר אמון, שיביא להתפרקותם. אם תהיה שונה, לא יהיה לך כח, כי לא יאמינו לך.