אורית וולף פסנתרנית , בדרך כלל מפגישה בקונצרטים שלה אורחים מתחומי מוסיקה שונים:זמרים, כנרים או כלי נשיפה.
הפעם היא פנתה גם למוזה נוספת: מוזת השירה הכתובה. ארבעה משוררים עלו לבמה מארז ביטון דרך נעה פרתום, שלומית כהן-אסיף ועד אמיר אור.
ראשון עלה ארז ביטון חתן פרס ישראל והביא לקט מספרו האחרון שכל כך התאים לתוכנית "בית הפסנתרים". תוך שאורית
מלווה אותו בשופן, ארז קרא את שיריו כאילו היו טעמי המקרא :השיר הזה מוקדש למורה לפסנתר שהיתה בבית העיוורים בירושלים,שם עברו ימי ילדותי "ראית אותי עומד ליד הפסנתר ואני עיקש,נטוע תמיד מהצד,תמיד לא מגיע. לא ניגנתי את "דג השמך" אבל קולות ממנענעים שבקעו מכל חדר,לא עזבוני מאז".
בין משורר למשוררת,מגיעים גם אורחיה של אורית:שמחה חלד והצ'לו שלו, גן לב עם 2 סקספונים מנעימים את הרווחים שבין המילים.
נעה פרתום משוררת,זמרת ופרפורמרית, צעירה,עכשוית, לא פוחדת להכניס לחרוזיה מילים טרנדיות חצופות "אני בלתי
ניתנת לעצירההההה, כשאתה אתי אני רק סדום ועמורה. אני חדורה כמו קערההההה, אני לחמניה ואצלך ריח של אמבהההה.
ועם השיר "צרלי פארקר גילספי, סקס-אפון..קחי אותי לניו אוליאנס, בייבייייי. מצטרף אליה איך לא, הסקספון של גן לב.
אמיר אור, מייסד "הליקון" לשירה,עם לקט ממחזור "אהבה מכשפת" כאן מנגנים אורית ושמחה את דה פאליה "אהבה הקוסמת". אור: "משורר הוא כתחנת ממסר דרכו עוברים כל הרגשות האנושיים". ומסתבר שגם אקטואליה מעסיקה אותו. בשירו "הברברים" הוא כותב "לבושם כמנהג הארץ ולשונם אף הוא ואנחנו לא ידענו מתי הגיעו הברברים".
אחרונה עולה שלומית כהן-אסיף שדליה רביקוביץ הגדירה אותה כיורשת לה. ביישנית, עדינה ילדותית מקריאה את שיריה
כשקהל השומעים בוודאי הקריאו לילדיהם או לנכדיהם. שלומית "פעם פגשתי מישהו שאף פעם לא חלם איך אפשר
להסביר למי שלא חלם מהו חלום" וכשהיא מבקשת מהצוות המוסיקלי ללוות אותה בשירה האהוב "מעבר לקשת בענן"
היא מגלה שיש לה "נשיקה בכיס" וכמובן שנותנת לקהל הסבתות והסבים להשלים את המילה האחרונה של השיר.