פסים ונקודות לעד .
בנווה שכטר,הוא בית הקפה לורנץ המיתולוגי קיימת תערוכה קטנה וקומפקטית. המיקום,נווה צדק, ליד הגשר תחתיו עברה הרכבת המנדטורית.
היו זמנים ובבואכם לרדת לכיוון בית הספר לבנות, עברתם על הגשר בכוונה לחכות לקטר שהעשן הסמיך מארובתו תעטוף
אתכם ומשם תרוצו כשאתם עוברים ליד מבנה קטן שעל מדרגותיו ישבו כושיות גדולות מצחקקות ומחכות לקליינטים.
נווה שכטר על שלל פעילותיו מכתיר עצמו כבית לאנשי רוח ולאמנים המתכתבים עם המחשבה היהודית והתרבות העברית.
התערוכה הזו עם האוצרת שירה פרידמן הוקמה בשיתוף פעולה של טל גרנובסקי אמית- מנהלת הארכיון לאופנה וטקסטיל
בשנקר, וכן עם במאית הסידרה התיעודית "סיפורי בדים".
במקום בויטרינות גם כמה משקפים נדירים מוזאוניים משל האוסף של "אופטיקנה". ראינו קולבים ומניקנים שעליהם
שמלות "ביזאריות" לעין העכשוית, רובן נתפרו ל"אתא" ול"משכית",שהיתה אופנת האוט-קוטור הישראלית בשנות ה-60 .
מי שלקחו חלק באופנת הפסים,הנקודות והמשבצות ונוכחו בפתיחת התערוכה היו דורין פרנקפורט וציונה שמשי שדרך
לופ צילומים ראינו את הבדים שעיצבה ונתנו את הטון בעיקר לנשות תל אביב.
מרגש היה לראות בצילומים את בעלי חנויות הגלנטריה הקטנות שהיו פזורים בנחלת בנימין,הרצל ושנקין, מחויכים חיוך עצוב על רקע הסחורה שלהם. מרביתם כבר לא איתנו,אולם חווית הקניה שהיתה בזמנו לעקרות הבית ותופרות לא התפוגגה.