מס' צפיות - 2073
דירוג ממוצע -
אודות ספרו של ד"ר נסים קזז בערבית: סוף הגלות
היהודים בעיראק לאחר ההגירה ההמונית 1950-1979
מאת: עזרא מורד 16/03/17 (09:53)

הקדמה:

ספר זה יצא אשר יצא לאור בירושלים בשנת 2015 הוא הספר ה-60 במספר של פרסומי האגודה האקדמאית ליוצאי עיראק בישראל. האגודה האקדמאית ליוצאי עיראק היא אגודה מדעית, ספרותית וחברתית אשר נוסדה בשנת 1980 במטרה להידּוּק הקֶּשר בין יהודים יוצאי עיראק בישראל לבין האקדמאים, דרך פרסומים מדעיים בעברית ובערבית.

נשׂיא כבוד של אגודה זו, הינו פרופסור נעים דנגור, תושב לונדון. יו"ר האגודה הוא פרופסור שמואל מורה.

ספרו של ד"ר נסים קזז מוקדש לעילּוּי נשמת הנִּסְפים בעיראק בתקופה זו.

אודות ספרו של ד"ר נסים קזז בערבית: סוף הגלות

נסים קזז הינו אחד המומחים לתולדות יהודי עיראק. נסים יליד 1930 הגיע לישראל בשנת 1946 מעיראק, שם איבד את אביו בפרהוד של שנת 1941.

בארץ כיהן כקצין בצה"ל בשנים שלאחר העלייה ההמונית, כן עָבַד שנים רבּות כְיועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. הוא לָמד ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים ולִימֵּד כדוקטור באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

הספר בין 224 עמודים, סוקר בפרוטרוט את מצבם של היהודים בעיראק, בתקופה המלכותית לרבות המוסדות הרפואיים שלהם, ההשכלתיים והדתיים. המחבֵּר הסתַמֵּךְ על ספרים רבים וראיונות עם אישים שונים  על מכתבים של אישים שונים, עיתונים ומאמרים שונים. כן סַקַר המחבֵּר את מצב היהודים בתקופת השליט עַבְד אֶל כָּרִים קָאסִם ואחרי כן את תקופת שלטו מפלגת הבעת.

נסים קזז, מציין בספרו זה, שההתנכְּלוּת ליהודי עיראק בשנים שלאחר ההגירה ההמונית, לא נָבְעָה ממלחמת ששת הימים, אלא מקוּרָהּ עוד, בשנות השלושים של המילניום הקודם. איבָה זו יָנְקה מן התעמולה הנאצית שחדרה לִשְׁכָבות רחבות בעיראק.

הציונות תרמה גם היא לשנאת היהודים בעיראק. שהרי הערבים שללו את תוכנית החלוקה של 1947

הן רוב היהודים שלא עזבו את עיראק בעלייה ההמונית, נותרו כאזרחים נאמנים וּמִנְיָנָם התְקָרב לכמה עשרות אלפים ואף על פי כן הם נבְגְדו על ידי השלטונות העיראקיים.

בשנת 1955 הגיע מספרם לְכחמֶשֶׁת אלפים יהודים ובשנת 1963 נותרו כשלושת אלפים. חלק מן היהודים של השכבה המבוססת קִוְתָה לשינוי לטובה, אך מצבם הורע.

בספר הובאה רשימה מפורטת של 48 יהודים שהיו קורבנות מפלגת הבעת שחלקם נתְלו וחלקם נחטפו או נעלמו או מתו מֵעינוּיים או מִיֵּרי מְכֻוָּן לְאור היום.

ספר זה מוכיח את טענת ממשלת ישראל שלמרות הרצון הכֵּן של שארית גלוּת בבל להמשיך לחיות בעיראק , השלטונות ראו בהם כגָייס חמישי כך שבשנים 1950-1974 סבלו היהודים הנותרים בבל מיד קשה אכזרית שלא רק הֵצרַה את צעדיהם, אלא גם גזלה את רכושם והפכה אותם למכשיר להעסקת ההמונים בהם, תחת אשר השליטים יטיבו עם האוכלוסייה העיראקית שסבלה ממחסור, עוני, והעדר זכויות אדם.

ספרו זה של ד"ר קזז מחזֵּק את הִגּיוֹן קביעת ממשלת ישראל שֶמִּדֵי 30 בנובמבר כל שנה, יצוין כיום הפְּליטוּת של היהודים במדינות ערב ואשר נגד קביעה זו יצָא ביום ה' בכסליו התשע"ו 5.12.2016 בעיתון הארץ מר עודה בשאראת במאֲמר שנושְׂאוֹ "בשביל מה עוד יום של שִׂנאה?" לטענתו :"2500 השנים שבהן חיו היהודים בעיראק, לא מצאה ועדת ביטון מועֵד אחר להעלות בו את קרנה של יהדות המזרח אלא בתקופה בה התחולל האסון של יהודי ערב" ועוד הוא טען שהפרהוד אינו מאפיין לאורך ההיסטוריה את חיי היהודיםם בעיראק. בשאראת התעלֵּם מכּך שהפרהוד של שנת 1941 מסַמֵּל את שרשרת ההצָקוֹת המִתְמַשֶּׁכת של דיכוי והעלאוֹת לַגּרדוםם ולאזרחות סוג ב' וחיים נטולֵי זכויות אדם בסיסיות, בהם חיו היהודים כבני חסות שגוּפם ורְכושׁם הֶפְקר, למרות נאמנותם של היהודים למדינה בה חיו.

וככלל, יש לציין שיהודי המזרח נעקרו מן המדינות בהן גרו, בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה עֶרְגתם לְציון אלֶיהָ התְפַלּלו דורות רבים ובכל פסח שָׁרו לשנה הבאה בירושלים הבנויה והסיבה השנייה והמכרעת היא הלּחץ, הפְרָעוֹת, ההָצקוֹת הזְּדוניּוֹת, העְדר חופש ושוויון זכויות אדם. לפיכך התנאים הבלתי נסבלים האלה, שִׁמּשׁוּ זָרז לִנְטִישתם את ארצותיהם, מה עוד שֶׁעִם קום ישראל העדיפו לְהַגּיע אל ארץ החופש ולנטוש את מדינות העושׁק.

אלפי היהודים שלא נָטְשׁוּ את עיראק בעלייה ההמונית וסבלו שָׁם, מוכיח, כי לא רק השאיפה לציון הייתה מניע לנטישת ארץ מגוריהם. שהרי גם היום אלפי יהודים מתפללים לשנה הבאה בירושלים אך גרים באמריקה וארצות אירופה ובמדינות אחרות. ועוד יהודי המזרח נטשו את המדינות בהן גרו לא כדרך כל מהגֵּר שֶׁיָכול היה להביא עמו, את רכשו והונו.

מרבית יהודי המזרח נֶאֱלְצוּ להצִּיל את חייהם, תּוֹךְ וִתּוּר כָּפוּי על רכושם, הונם ורכוש קהילתם. ולמעלה מזה, הגיעו אל ארץ חדשה- נוֹשָׁנָה שֶׁזּה עתה חידְּשָׁה את עצמאותהּ, ורבים מהם נאלצו לשהות שנים בתנאי צנע ומחסור במעברות עד שנִּבְנוּ וּבָנוּ.

ללא ספק, נאמנות היהודים לארצות מגוריהם במדינות ערב ורצונם הַכֵּן לִתְרום חֶלְקם כאזרחים יעילים ונאמנים, הם הועילו רבות למדינות בהן גרו.

יהדות עיראק למשל, תרמה לביסוסה של מדינת עיראק המלוכנית, יחזקאל שָׂשׁון היה שׂר האוצר בממשלת עיראק ויהודים אחרים באמת פעלו להצלחת המלך ולמדינתו עליהָ מָלַךְ. כי בתנאי חופש וכיבּוּד זכויות, ניתן היה לשתף פעולה יהודים כערבים למען החברה ולהפך בתנאי דיכוי, מיטיבים הפקחים להסתלֵּק מִבּית עבְדוּתם.

אני יכול להעיד אישית, שבשנות החמישים בָּרחתי מעיראק וכמוני רבים, מפני הרוֹע והדִיכּוי של האוכלוסייה והשלטונות בעיראק,

נהניתי עד מַעֲמָקֵי נַפְשׁי מן החופש והדמוקרטיה של ישראל, למְרות תְּנאי המְּצוּקה החומרית. 8 שנות תנאים מעְבָּרָתִיִים ללא חשמל במעברת קסטינה ואף על פי כן, נקְלטְנוּ וקָלטְנו, בָּנִינוּ וְנִבְנֵינוּ. רבים כמוני חָיו כפליטים בארץ.  אך בארץ לימְדונו לדוּג לא כַּפליטים הערבים שאונרא מסַפֶקֶת לָהם דָּגים עד היום.

היום, עיראק ריקה מיהודים, אך ההפסד כולו של עיראק כי שליטיהָ ואוכלוסייתהּ המוסתת הבריחה מיטב בניה שהגיעו אליה עוד מלפני לאסלאם של המאה השביעית.

התקווה היא שההמונים בארצות ערב יפנו אל הקדמה, אל העתיד, אל מתן זכויות וחופש דעה ומחשבה, במשטרים דמוקרטיים דוגמת ישראל, ואז ניתן לחדֵּש שיתוף פעולה אזורי לביעור העוני המחסור והמצוקות של מרבית אוכלוסיית האזור משוועת להיטיב מצבהּ.

את ספרו של נסים קזז " نهاية الجالوت"- סוף הגלוּת – ניתן לרכוש בחנות הספרים של מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה.

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר