אי וייויי הוא אמן ואקטיוויסט שנולד ב-1957 בביג'ין-סין. משפחתו הוגלתה למחנה עבודה  למשך כ-20 שנה. הסיבה:

משטרו של  מאו דזה דונג הקומוניסטי הכריז   על אביו המשורר אי צ'נג כ"אויב העם". וייויי מתחיל את   דרכו כאמן יחד עם אמנים   אחרים לקחת חלק  בתערוכות ובפעולות שקראו  תיגר על המשטר  שאסר חופש כללי וגם אמנותי. עשר שנים  הוא חי בניו יורק והושפע מהאמנים  אנדי וורהול ומרסל  דושאן. ב- 1993   מאז שחזר לסין הוא לא מפסיק להביע  דעותיו בנושאים פוליטיים אסתטיים וחברתיים. וייויי מנצל היטב את המדיה האינטרנטית  על  כל סוגיה, מגייס המונים לטובת שקיפות וחופש המידע.הבלוג שלו נושא את השם "הפסל החברתי הגדול בעולם". ואכן בכל עבודה שלו ובכל  פעילות חברתית הוא מגייס מתנדבים  הן לעבודותיו והן  לחקירות שונות  כגון, תחקיר לגילוי השחיתות שהתגלתה ברעידת האדמה  בסצו'אן ב-2008.

  במוזיאון ישראל  עבודותיו המונמטליות מתפזרים על כמה אולמות ומצליחות להעביר בקלות  לצופה את המסר החברתי

למרות שהוא כתוב בסינית.

    שטיח ענקי  העשוי מ-23 טון  גרעיני חמניות נפרס  לפנינו,כל גרעין עשוי חרסינה  נצבע ידנית ע"י 1600 פועלים. ומדוע גרעיני חמניות ?  פיצוחים אלה מזוהים עם  תרבות הפנאי של  העם אלא שמאו דה דזה דונג, השווה  את עצמו לשמש ודרש בעצם מהסינים להתכופף  כמו הצמח גדוש  הגרעינים. כאן רתם וייויי את החרסינה שמאז המאה ה-14 היתה   תעשיה  שסיפקה כלים רק לשליטים והעודף היה   נשלח לחו"ל. היום   הסימבול הזה מתריס כנגד העריצות ולניפוץ   מה  שמיוחס ל"שמש העמים".

   טריפטיכון ענק המוצב ממול לשטיח. בו  וייויי  מתואר   בשלושה מצבים. בראשון הוא מחזיק  אגרטל בן 2000 שנה ובסופו

הוא מפיל ומנפץ אותו. אות וסימן  לניפוץ המסורת. אלא  שאין עבודות אלה מצוירים , במבט  קרוב אנחנו מבחינים כי

העבודה הזו עשויה כולה    מאבני לגו. הסיבה פשוטה: חברת "לגו" הזמינה אצל האמן עבודה, אולם התחרטה כי הסקיצות לא מצאו  חן בעיניה בהיותם פוליטיות, אבל האמן   הפך את הקערה על פיה, קריאתו באינסטגרם עשתה את  שלה, אלפי חלקי לגו

הגיעו  אליו מכל  רחבי סין, וזו התוצאה המוצגת לפנינו במוזיאון.

   גם הקירות העוטפים את העבודות  בשאר האולמות מכוסים בטפטים המביעים את דעותיו. למשל, רישומים של זרועות דו שמושיות.בצד האחד אצבע משולשת ובצדה השני של הזרוע... אוזן, עבודה המביעה את   תסכוליו  של היחיד ממה ששומעות אוזניו.

      וכאן אפשר לראות את קריאתו של  וייויי "על כל אחד מאתנו לשמור על דריכות ולפתח חוש ביקורת, להטיל ספק ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. בזמנים של חוסר וודאות וכח שמשפיעות המדינות על חופש הביטוי,  תשאלו האם כל מה שמספרים לנו נכון,האם מה שאנו רואים אמיתי ? אולי ואולי  לא".