ביום חמישי שעבר הייתי בהופעה החדשה (שבאה בעקבות הדיסק החדש) של דני רובס. לפני כמה שנים הייתי בהופעה שלו ששחזרה את ההופעות המיתולוגיות (והכושלות, יש לציין) של "פנים ושמות" - דני רובס עם גיטרה אקוסטית (שזה כמו להגיד חסן נסראללה עם זקן או סיטריקס עם אתרים חסומים) וקלידן יחיד שמלווה אותו. בהופעה הנוכחית מלווה אותו כבר להקה שלמה: גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים, קלידים וזמרת ליווי (אילאיל משהו, חברה של רובס).

את הדיסק החדש, כמו גם את ההופעה החדשה, הפיק ועיבד אורי זך, בעלה והמפיק של מירי מסיקה, שגם ניגן בקלידים בהופעה, וזאת, לטעמי, חלק מהבעיה - אבל עוד נגיע לזה.

אז קודם כל בקשר לדיסק החדש. שמעתי אותו פעם אחת ובהחלט יש בו שירים דני רובסיים קלאסיים - מילים נהדרות ומדוייקות על יחסי גבר-אישה, לחנים מלודיים ויפים עד דביקים, שירים שנעים לשמוע וכיף להתעמק במילותיהם. ההפקה והעיבוד של אורי זך גורמים לשירים להיות נקיים, לעיתים נקיים מידי, לעיתים מדוייקים מידי, דבר שלא בהכרח הולך עם הסגנון של רובס, שתמיד היה חם ועוטף ומחבק, גם בגלל הקול שלו וגם בגלל העיבודים מלאי המיתרים.

אז מבחינת ההפקה, יש שם כמה שירים שנשמעים יותר מידי... איך נגיד את זה... חדשניים? יותר מידי מירי מסיקה כאלה.... שזה בעיניי פחות מתאים לרובס, אבל כנראה בעיני הקהל זה דווקא טוב, כי הדיסק נמצא במקום השני במכירות הארציות - כפי שטרח רובס עצמו לציין בגאווה - ומגיע לו, באמת - בהופעה עצמה. אין ספק, ההפקה נשמעת מהוקצעת להפליא, וזה לא רע, אבל זה נוטל קצת מהאופי האמיתי של הזמר במקרה הזה. ויש גם מספר שירים שנראה שלא הושקע בהם יותר מידי מבחינת הלחן.

אבל יש גם כמה שירים נהדרים ויפים וקליטים (קליטים לא אומר בהכרח טובים, לעיתים קרובות זה בדיוק להיפך, ובאמת הייתי מצפה מרובס שיכתוב שירים פחות קליטים ופחות לפלייליסט של גלגל"צ ויותר לעצמו, כמו שעשה תמיד). ז"א שזה לא האלבום הכי טוב של דני רובס, ואחרי ציפייה כ"כ ארוכה אולי היה מגיע לנו, ולו, יותר, אבל גם אלבום לא הכי טוב של דני רובס, כפי שנאמר, הוא אלבום מצויין ויותר טוב מדברים חדשים אחרים שרצים אצלכם כרגע ברדיו/מערכת.

ועכשיו ההופעה. אז באופן כללי היתה הופעה ממש טובה. כמעט שעתיים וחצי של שירים נהדרים וסיפורים מצחיקים ואישיים, כמו שרק דני רובס יודע לספר ולשתף. האכזבה הקלה בקולי, כפי שבוודאי הבחנתם, נובעת מהעובדה שהיו יותר מידי שירים חדשים מהדיסק החדש (באופן טבעי, כמו כל אומן שמוציא אלבום חדש, רובס רוצה לקדם אותו ומשתמש בהופעה הזו לצורך כך) ופחות מידי שירים ישנים יותר שמאוד מאוד הייתי רוצה לשמוע בהופעה חיה עם נגנים - לעומת הביצועים המינוריים שהיו בהופעה הקודמת, "פנים ושמות". אם לדייק יותר, חיכיתי, ואני עדיין מחכה בכליון עיניים, להופעה עם שירי האלבום הכי טוב של רובס עד כה, "בגוף ראשון".

לצערי, בהופעה הזו היו רק שני שירים מייצגים מהאלבום מופלא הזה, "רכבות 68-80-88" (הלהיט היחיד אולי משם) ו"ציפורים כהות עפות מעל העיר" - בחירה מפתיעה, מכל השירים דווקא השיר הזה לשיר בהופעה חיה (ולא שזה שיר גרוע - נהפוך הוא, זה שיר מצויין, אולם אני באופן אישי הייתי בוחר דווקא ב"זה לא קל לאהוב אותך"), אך כאמור כל שיר מאותו אלבום בהופעה חיה יתקבל אצלי בברכה רבה.

ובעניין הזה - יותר מידי שירים חדשים ופחות מידי שירים ישנים שלא זכו עדיין להיות מושרים בהופעה חיה, או לפחות לא זכו שאני אשמע אותם בהופעה חיה - אני מאשים אך ורק את אורי זך, שללא ספק היווה משקל כבד לא רק בהפקה ובעיבודים, אלא גם בבחירת השירים ובניהול האומנותי של ההופעה.

כן, דני רובס כנראה החליט להתמסר לידיים צעירות שיקחו אותו קדימה בשוק הישראלי הקשה, בעיקר אחרי הפסקה ארוכה שכזאת (למרות שהוא לא הפסיק להופיע כל הזמן), אבל אף פעם לא כדאי להתמסר יותר מידי, בעיקר אם אתה אומן ותיק ובעל ניסיון משלך. ואני מתכוון גם לעיבוד השירים בהופעה, שגם שם אני מאשים את אורי זך בלעדית. יותר מידי מהם התחילו אותו דבר, עם מיתרים מתוכנתים שבוקעים מהסינתיסייזר של אורי זך, ועם הפזמון - משהו שנשמע מאוד אייטיזי כזה אך מנסה להיות עטוף באריזה מחודשת - במקום להיות פשוטים ויפים כמו שהם במקור. האובר-עיבוד הזה, אפשר לומר ככה, הפריע לי קצת, אבל מזל שהשירים עצמם לא איבדו מקסמם והיה נורא כיף לשמוע אותם סוףסוף בחי, עם נגנים באמת מצויינים, ובעיקר המתופף שהפליא לעשות לדעתי.

אז בהחלט היו שם כל הלהיטים הגדולים של רובס לאורך השנים: פנים ושמות, לאורך המסע (שביצע כרגיל רק עם גיטרה אקוסטית בלבד), מכתב קטן - בדואט נחמד עם חברתו הזמרת, בדרך אל האושר - בעיבוד ממש מגניב שלקוח מהמנגינה החוזרת של COME TOGETHER של הביטלס, לא נרדמת ת"א, נוסעת בעקבות האהבה (שכתב במקור לורדינה כהן והא מבצע אותו בצורה מופלאה ממש), אני מדבר - שיר שהפתיע מאוד ושימח אותי אפילו יותר לשמוע אותו בהופעה, זהו השיר הכי טוב מהאלבום הכי פחות טוב של דני רובס, "ברושים וחמניות", אני בא הביתה מהלילה - השיר היחיד מתוך "מסגרות", האלבום הראשון של רובס, וכמה חבל שזה היה השיר היחיד משם (למזלי, בהופעה שלו מלפני כמה שנים הוא ביצע משם כמה שירים, וזו היתה חוויה מסוג אחר, כמו האלבום הזה כולו), זה לא אני, קטע מסוכן - בביצוע דרמתי ומפעים. וכמו שאמרתי, הרבה שירים - כמעט חצי בעצם - מהדיסק החדש.

למעשה, אם בוחנים מקרוב את רשימת השירים, מגלים שרובם לקוחים מתוך "פנים ושמות", שהוא כנראה התקליט הכי אוהב על הקהל של דני רובס. משום מה. אם בוחנים מרחוק את רשימת השירים מגלים שקצת קשה לשמוע ועדיף להתקרב. וזה בגלל שבלפחות שני שירים הרמקול הימני פשוט לא עבד. כן כן, מה שאתם שומעים. או במקרה הזה, שומעים רק באוזן שמאל. סאונד לקוי בתיאטרון ר"ג? שחיתות בצמרת טכנאי הקול? חוסר מקצועיות של האנשים עם הכפתורים? הכל נכון.

בנוסף, באופן מפתיע ודי מצער רובס לא שר אף שיר של הביטלס (וגם בזה אני מאשים את אורי זך) ואפילו לא עשה ג`ימי אוחנה. אבל הוא כן סיפר סיפורים מאחורי השירים - והוא יודע לספר סיפורים - והיה מאוד קומוניקטיבי עם הקהל (וקצת פחות עם הלהקה שלו). והקול שלו, דרך אגב, נהדר, והשירה שלו, דרך אגב, נטולת זיופים לחלוטין. אז נכון, אולי הייתי מעדיף עוד חצי שעה הופעה עם עוד שירים ישנים ואהובים, אבל גם ככה ההופעה עצמה היתה מצויינת והיא מומלצת ביותר גם למי שלא מכיר את כל השירים שלו. גם בגיל 55 ובלי טיפת שיער על הראש, דני רובס הוא אחד היוצרים האהובים עלי ביותר בישראל.

אני יודע שאתם לא מאמינים לאף מילה שכתובה פה, אז אני מצרף תמונה מתוך ההופעה, שאחרי תמונה שווה אלף מילים, ובמקרה של התמונה הזאת - קצת פחות.

פורסם בבלוג של יואב ברונר