אירוע מוסיקלי  יוצא דופן התרחש  ב-9 למאי  בהיכל התרבות בתל אביב. התזמורת הסימפונית של סנט פטרסבורג השמיעה  את הסימפוניה "לנינגרד" של   דימטרי שוסטקוביץ'. היו שתי סיבות לבואה של  תזמורת מהוללת זו לארץ :לכבוד יובל ה-70 

למדינה ובתאריך המסויים הזה חוגג העולם הסוביטי את נצחונו על הנאצים. ביום  זה נשבר המצור שארך  858 יום על העיר

לנינגרד מי שהיום  היא  סן פטרסבורג.

   "אתם עומדים הערב לשמוע יצירה  שאף פעם לא שמעתם כמוה"  כך  מזהיר אותנו  גיל שוחט,פסנתרן,מנצח  שנתן  הרצאה קטנה על מהות  הסימפוניה " למי שלבו חלש ולא רגיל ומכיר פיצוצים יקח זאת בחשבון". בעודו מדגים לנו  הוא עצמו "שובר" את קלידי הפסנתר  מרוב  התלהבות. 

שוסטקוביץ' שהעריץ  את לנין וסטלין (כמה אירוני  שלאחר שנים סטלין היה מבחינתו  עריץ)נתן את השם לסימפוניה שלו "לנינגרד". הוא עצמו  היה "הילד הרע" של המוסיקה הרוסית   ויצירותיו  לא זכו להצלחה   שנים רבות, וזאת שלמרות רגליו היו נטועות ברומנטיקה  המשויכת  לכל היוצרים הרוסים הגדולים לפניו ובזמנו. כאן כמו בכל   היצירות שלו הוא פורץ  דרך  בציניות ובסרקזם המאופינות  לו.

    על הבמה עולים זה אחרי זה כבתהלוכה אין סופית  120 הנגנים בעוד המנצח יורי  טמירקנוב עטור  הפרסים,סוגר  אחריהם. עתיר שיער שיבה   הוא רוכן  לעבר דוכן מנצחים נמוך. האורות הומעמו, הקסם מתחיל.

    בפרק הראשון  בפיניסימו קטן קטן,עולה  המוטיב החוזר על עצמו 22 פעמים, עולה ומתגבר, מוטיב הלקוח כנראה משיר ילדים עממי ישן  שחיבר וליקט בלה ברטוק ההונגרי. הפתיחה הזו מיד  מזכירה לנו  את מקהלת הצבא הרוסי בשירה "הדרך". כן שוסטקוביץ' למרות היותו   מלחין מודרני  דבק במסורת  ובצלילים  השטניים  שקופוזיטורים רוסיים אוהבים  להשתמש  בהם.

   "לנינגרד"  לא חוברה לתיאור המצב  של האומה בעת מלחמת העולם השניה, אבל היא בהחלט  יכולה לשמש סמן מוסיקלי למה  שהתרחש לפני ואחרי הקרבות.

   שורשי התזמורת  מגיעים מעידן התקופה הצארית כשאחרי המהפכה  ב-1917 עומד  בראשה סרגיי קוסביצקי ולאחריו 

טובי המנצחים   בעולם: ולטר,ויינגרטנר, קלמפרר ועוד.. עם  סולנים אגדתיים  כולדימיר הורביץ סרגי פרוקופייב, גולד,ריכטר,אוסטרייך ועוד.

    ואכן אין סוף לראות ולשמוע במלוא הקיבולת שלהם את קבוצות הקשתנים,כלי הנשיפה עץ ומתכת והתופים. כאן  משחק

השקט והעדנה לקקפוניה, בין ענות חלושה של צביטות והרעדות המיתרים ,כשאת "תן מנוחה" הדיאז אירה, מבצע חליל בודד הנע כמו על  גלי השיבולים ולפתע  תופי  הדוד והטרומבונים מבליעים אותו.

   שום אמצעי תקשורת,לא רדיו,רמקולים משוכללים או שידור בטלויזיה לא  יוכלו להעביר את התחושה שאתה שומע  במו

אוזניך את אחד מפלאי היצירה והביצוע של המאה  ה-21.