גתה המשורר הגרמני בעת ביקורו ברומא בשנת ה-80 של המאה ה-18 כתב "בלי לבקר בקפלה איננו יכולים להבין איך מסוגל אדם אחד להשיג את מה שאנו רואים" בזה חיזק את השמועה כאילו האמן שכב על גבו והיה היחיד שצייר את התקרה. הדבר נוגד את העובדות שמביא  רוס בספרו    ואשר  נסמכות   על ציוני ביבלוגרפיה   המשתרעת על פני 39 דפים. בין   יתר   הפרטים  נכתב  שאנג'לו נעזר בשלבים שונים של העבודה באנשי מקצוע ואמנים  שהיה להם  נסיון קודם  במלאכת הפרסקו.

  רוס  מכניס את הקורא לנבכי ההתרחשות שהיתה באיטליה באותה עת. הוא מתאר את האישיות החזקה  של  האפיפיור יוליוס ה-2 שהיה לא  רק אוטוריטה דתית אלא גם  לוחם שיצא למלחמה  כנגד שליטי נסיכויות שהיו מפוזרות באיטליה של אז, או אויבים חיצוניים.

    זו היתה התקופה בה יצר מיכאלנג'לו בואונרוטי. הוא נולד ב-1475 בפירנצה, היה פסל וכך ראה את עצמו מאז

ומתמיד. הדבר השתנה כשב-1508 מצווה  עליו יוליוס לקבל את עבודת הפרסקו בקפלה הסיסטינית. זו השתרעה  על

 1600 מ"ר והיתה אמורה  להיעשות בטכניקה  קשה , פרסקו, שציירים רבים  נכשלו בה.  דרישה זו היתה למעשה קנוניה מצד האדריכל דונאטו בראמנטה שרצה להכשיל את אנג'לו ביודעו שהאמן לא מודע לאמנות זו.

   מהי אמנות הפרסקו. זה ציור המתבצע על קירות שהוכשרו  ע"י ארצ'ו בעובי 2 ס"מ הסותם  כל בקיע וסדק. אחרי זה מורחים

שכבת אנטונקו עליו יגיע הציור שצריך להסתיים באותו יום כי הטיט מתייבש. הצבעים הם פיגמנטים  שנרכשים  בוונציה היכן

שהספינות מביאות  חלק מהם  משווקי המזרח. הפיגמנטים היותר יקרים   כמו אולטרמרין  יוצרו  אצל הנזירים של סן גו'סטו.

אנג'לו העדיף  לרכוש אותם בפירנצה. הכנת הצבעים הצריכה מיומנות גדולה. יש שנכתשו לאבקה דקה  אחרים בצורת גרגירים,

יש שחוממו או  הומסו בחומץ, נשטפו שוב ושוב. הצבע הלבן היה בעייתי במיוחד. הוא נקרא "יוחנן הקדוש" הופק מסיד שרוף

 שכובה ואח'כ נטמן בבור למשך כמה שבועות. הסיד הזה  גרם צרות לציירים שלא היה להם  נסיון. הוא בעל חימצון גבוה שאף 

הורס  פרסקאות לא מעטות. לדוגמא "הסעודה האחרונה" של  ליאונרדו דה וינצי סובלת עד היום מתכונה  זו.

  במדריך לציירים  מהמאה ה-14 יש תיאור לגבי מקורות  האבקות והפיגמנטים :"ליד סיינה  גירדתי את המדרון וראיתי

שכבות של צבעים:אוכרה, סנופר או עורק שחור".

   בעבודה כמו בקפלה הנעשית בגובה רב,  יש  לתכנן פיגומים שצריכים להתנשא  לגובה  18 מטרים. הגובה הזה גבה לא פעם

חיי  נפשות. במאה ה-14 ברנה דה סינה נפל מגובה 20 מטר כשביצע את הפרסקו "חיי ישו" בסן ג'ימניאנו.

כאן במקרה הזה היה צריך לקחת  בחשבון  שהקפלה היתה מלאת התרחשויות כל השנה.  הפיגומים היה  צריכים לאפשר

את תנועת הציילנים וכמרים  שעושים את הפעולות היום יומיות. פיירו  רוסל,מהנדס,פסל וארכיטקט המציא מערכת גלגיליות

ומנופים אולם   אנג'לו קבל את  הרעיון של ברמנטה ,תלית פלטפורמות מעץ בגובה החלונות עם חבלים שיועגנו במקומות

שונים, וכן  פיגומים בצורת גשרים מעל החלל.   לפי סקיצה שנמצאה בפינה של גליון שרטוט של אנג'לו אפשר היה לראות איך

נראה הפיגום בצורת מדרגות שהיה   מונח  מתחת לקשתות כך שאין סיכוי שאנג'לו צייר בשוכבו על הגב. העבודה הזו שנמשכה

מעל  4 שנים  סחטה ממנו נתחים  בבריאות: כאבי גב וכאבי עיניים שהיו צריכות להסתכל כל הזמן למעלה, מה שגרם שלא יכול

היה לקרוא אלא במרחק של זרוע.

    כבר בתחילת העבודה היו חילוקי דעות בינו לבין  יוליוס באשר לנושאים שיבוצעו. האפיפיור  רצה בציורים גיאומטריים או בדוגמאות  קלידיסקופיות  כעין חיקוי לעיטורי  תקרה רומיים.

  אנג'לו  היה צריך   לתכנן משהו שיתאים לפני  השטח. מכיוון שהתקרה  לא היתה בנויה מקירות ישרים  היו בה נישות רבות

וחללים שונים :   בפינות היכן שהכיפה  נפגשת עם צורות גדולות דימוי מפרשים, שנקראים  פנדנטיבים, היו 8 חללים משולשים שנקראו ספאנדרלים או 4 קירות שצורתם חצי סהר נקראו לונטים. לאורך הקמרון תוכננו  9 פאנלים מלבניים מחולקים ע"י  

צלעות.  כשראה אנג'לו את החלוקה של הכיפה כבר בעיני רוחו ידע מה הוא עומד  להכניס לגל גומה וריבוע.  בתחילה הוא היה אמור לצייר על  קיר  את 12 השליחים, אבל  יוליוס התנגד וכך  12 נביאים יחלקו את המקום :  7 יהיו מהברית הישנה

וב-5 מהם תהיינה סיבילות מהמיתולוגיה הפגנית. בפאנלים המשתרעים לאורך הקמרון בחר ב-9 אפיזודות מספר בראשית

וכן  4 תמונות מהברית הישנה, ביניהם דוד הורג את גולית.

   אנג'לו לא היה חף מכל השפעה מעבודות של אמנים  קודמים לו.  למשל  הפסל העתיק של "הלאוקאון" המתאר את הלואן ושני  בניו נאבקים בנחשי ים, עשה עליו רושם ואכן   הוא השתמש  בו לצורך הפרסקו "נחש הנחושת" המורכב  ביותר עם דמויות צפופות עירומות המתפתלות  בלפיתתם עם נחשים ארסיים.  ואכן ציור זה וכן "צליבת המן" שהסתיים  תוך  24 ימי עבודה

היו שיא העבודה  שלו ב-1512  למרות  המצב הבעיתי   שהוא  חווה  בביתו, עם אביו ואחיו שהאכילו אותו מרורים .כמו כן

כשהיה צריך לצייר את  "בריאת האדם" הוא  קבל השראה מכמה מקורות:   עבודת הנחושת של יאקופו דלה קוארצ'ה בפורטה  מגנה של סן פטרוניו, או מדמות האדם  הראשון בפורטה דל פרדיסו "שער גן  העדן"  פרי יצירתו של  לורנצו גיברטי.

   כפסל  היה נוהג  לבקר בתי המרחץ של רומא, כדי  ללמוד את האנטומיה של גברים עירומים. כמו"כ נעזר  בניתוח גופות.

הוא חיפש  השראה בעתיקות פירנצה  ורומא.  הוא למעשה  המציא את "שיטת ההקצרה"  ציורים שצוירו על קיר שטוח ובכל זאת  עשו רושם כאילו הם יוצאים מהקיר. דמותו של  האלוהים  למשל, בשיטה זו נראה כצולל לעבר הצופה בזוית של  45 מעלות.

    באותה שנה   "הוסר הלוט" מהקפלה  והיא נתגלתה במלוא יופיה  בעת מסיבה שנערכה  בוותיקן לכבוד  שגריר פארמה.

כתב  וזארי,פסל אף הוא : "היה אפשר לשמוע  את העולם  כולו בא בריצה לראות את הקפלה שכל  רואיה הוכו באלם".

   במשך  4 שנות עבודתו השתכר  אנג'לו שכר שנתי של  כ-300 דוקטים לשנה.פי  3 מכל אמן  בפירנצה או ברומא.

   אחרי   30 שנה ב-1547 נעשה אדריכל רב השפעה,בין  כל העבודות שביצע  הוא קיבל מפאולוס ה-4 לתכנן את  הכיפה

המפוארת של הבזיליקה החולשת על קו הרקיע של רומא.

    הוא מת ב-1564 ברומא, גופתו הובאה לקבורה  בכנסית סנטה קרוצ'ה מתחת למצבה שפיסל ג'ורג'ו וזארי.

  אמנים רבם השפעחו  מעבודותיו מאז ועד ימינו:  טיציאן חיקה כמוח דמויות מהפרסקו. בשנות העשרים  של המאה ה-16 עשה חרט הנחושת ראימונדי הדפסים מכמה סצנות . סר גו'שוע ריינולדס המליץ לתלמידיו להעתיק  מהפרסקו. פטר פאול רובנס

רשם בגיר ועט מתחריטו של אדמו גיסי,שהעתיק מהקפלה  הסיסטינית. דייגו  ריוורה ששהה באיטליה 17 חודשים  למד את

מיכאלנג'לו והושפע ממנו. בציור הקיר הראשון שלו ב-1922  נראה האדם הראשון יושב עירום על הקרקע וברכו השמאלית

כפופה לאחור.

    אפשר לומר שכל צייר בעל שם במשך הדורות "פשפש" בתיק העבודות של מיכאלנג'לו.