מס' צפיות - 1443
דירוג ממוצע -
עזרא מורד אודות ספְרהּ של דייזי יצחקי
”להג יהודי עיראק“ - الهجة اليهودية العرا מגלות בבל עד אמצע המאה העשרים
מאת: עזרא מורד 24/06/18 (09:53)

זהו ספר של לקסיקון לא מלא, ולא מדעי של ניבים שונים שבפי יהודי עיראק, יצא לאור ב-2018, על ידי הגברת דייזי יצחקי ילידת בגדאד, 1928 שעלתה ארצה ב-1950. היא שירתה במשטרת ישראל ובעלת תואר ראשון ושני בספרות ערבית ולימודי האסלאם באוניברסיטת בר אילן.

הספר מכיל 235 ניבים מיוחדים, בלהג הערבית היהודית העיראקית, שמרכיביו הושפעו מן הארמית, העברית, הערבית, הפרסית, הטורקית ועוד.

הספר מכיל: מבוא, והסברים קצרים, אודות גירוש, התיישבות והתפתחות היהודים בעיראק, הכיבוש האסלאמי, הולדת להג יהודי עיראק, אמרות משלים ומשפטים. 

כמו כן, הביאה דייזי יצחקי, בקצור, הסברים על קללות, סיבות ומסקנות וכן, מספר ביטויים מעורבים ותקציר מתומצת על בית אביה שבו מציינת, אירוע טראומתי חשוב בתולדות יהודי עיראק " הפרהוד".

הלקסיקון הזה, סודר לפי אלף בית והוא מובע בערבית, באותיות קידוש לבנה ובתעתיק, עם הסבר מילולי של כל פתגם והסבר קצר נוסף.

יש לציין, שכל הפתגמים שבספר זה, הם בלהג הערבית היהודית הבגדאדית. לא כאתם הפתגמים שאני אישית תרגמתי ופרסמתי באינטרנט, באתר פרשן ובפיס בוק, קובץ של משלים בלהג המוסלמי. אני תרגמתי את האמרה או המשל לעברית שמושית, כדי שהתרגום יהא קליט לקורא העברי, שיוכל להשתמש בתרגום שלי בשפת היום יום וכדי להביע את מבעו, בבהירות, דרך הפתגם ולעמוד על כוונת דבריו בקיצור, בדייקנות ולעניין. בבחינת " خيرُ الكلامِ ما قلَ وَدل" מיטב הדיבור הוא בקיצור ולעניין. 

להלן מספר דוגמאות של פתגמים מתורגמים מן הערבית הראויים לשימוש גם בעברית:

-  פונָה אלָיִךְ בִּתי להַשְׁמיעֵךְ כַּלָּתִי                 احَدِثِك يا بنتي وأسِمِعك يا كِنتي

- אֶת שֶׁהוֹתִיר הַגַּנָּב, נטל מַגִּיד העתִידוֹת     اليّ فِضَلو الحرامي اخَذو فِتاح الفال 

-  גּבֹוה כַּדֶּקֶל אַךְ שִׂכְלוֹ כַּעֶגֶל                        الطول طول النخلة والعقل عقل الصخلة 

מסתבר, שדייזי ניסתה לתת תרגום מילולי מדויק לפתגמים שהביאה, ואני טוען שנטיב, יותר אם נתרגם את הפתגמים לשפה העברית, כך שתהא מובנת לקורא העברי, עד כדי כך שיתפתה להשתמש בתרגום לדוגמא: פתגם שלא הובא בלקסיקון האומר:

איד'א ינדלק מאי אל וע'ד תצ'ל ר'יחתו   إذا يندلق ماي الوغد إتضل ريحتو

לאמור: אם ישפכו מי הוורדים, ניחוחותיהם עדיין עדים.

אין מנוס, מלציין שבספר נפלו מספר שגיאות, הן בביטי הערבי הן לעתים בהסבר, אף כי, ככלל ראויה דייזי יצחקי, עורכת לקסיקון זה, להרבה תודות על עבודתה החשובה והמעניינת, בכך שהנציחה בכתובים מאירי עיניים, אמרות ופתגמים חשובים אלה. אף כי שלפניה עשו זאת יהושוע המאירי, ד"ר אברהם בן יעקב, ורחמים רג‘ואן. להלן מספר דוגמאות שראוי לתקן: 

أكو مَرَه   أكو مرمرة  وأكو دست ومصبغة  (ر=غ)  

לאמור: יש אישה, יש מרירות  ויש מריחה בשחור (אישה איומה) 

דוגמא נוספת של שיבוש: 

أحَدِث والهوى يوَدّي 

לאמור: אני מדבר אך הרוח מעבירה (כתוב שם אני מדבר והרוח משיב). 

דייזי יצחקי התייחסה בסוף ספרָהּ לפרהוד, לפיכך, מצאתי לנכון, להביא את דבריה כפי שהיא כתבה בדיוק, כדי לידע את הקורא, באירוע זה וכך היא כותבת:

"האירועים התחילו בחג השבועות, ו' בסיון -1-2 ביוני 1941. שמענו יריות וצעקות, זה נמשך כל הלילה, היינון סגורים בבתים ובחושך עד למחרת.

בשעות הבוקר, התחיל ההמון לפרוץ את הבתים. את הבית שלנו לא יכלו לפרוץ מאחר והשער שלנו היה חזק. לאחר מכן מצבנו החמיר. בביתנו היו באותו הזמן 47 בני אדם, כולנו במרתף הבית. השכנים, לאחר שפרצו את בתיהם, עברו דרך הגגות לביתנו ולכן מספר השוהים בביתנו היה רב. 

אבי כדורי שוחט, היה נואש ולכן החליט לפתוח את הדלת. הוא דיבר עם כל אלה שבחוץ – "קחו את הכול!" אמר להם: "אבל אל תגעו בנו!". 

כשנפתח השער, זרמו לחצר מאות אנשים. בחור צעיר מזויין בנשק, נכבס למרתף וכיוון את נשקו לעבר הנוכחים. אחד מחבריו אמר לו: "תקצור אותם!" באותו הזמן, היו במרתף גברים, נשים וטף. אמי, ישבה על המחצלת מוקפת ילדים קטנים בוכים. אבי ישב על מדרגות המרתף.

הכניסה למרתף הייתה מחופה בדלת סורג. דרך הסורג החדיר אחד התוקפים רומח וניסה לדקור את אבי בגבו, אך הוא הספיק לחמוק בזמן. המבוגרים עמדו בחצי מעגל וגוננו על הילדים. שהסתופפו מאחוריהם. כולם עמדו קפואים מפחד. הפחד של מי שעומדים להוציאם להורג. 

באותו רגע של פחד, התקרב אחד מבני השכנים אל החמוש ואמר לו:" קח את שעון הזהב הזה ותעזוב אותנו!" החמוש הוריד את הנשק. הבחור המעיר שנתן את השעון, היה לא אחר, מג'ורג' שאשה. שכעבור שנים רבות, היה אחד התורמים המרכזיים לבניית מגדל האשפוז, של בית החולים על שם בילינסון בפתח תקוה. 

לאחר שהתוקפים בזזו את הבית – דברי כסף, שטיחים יקרים, הכל מכל כל – נרגעו הדברים במקצת. 

לגיסי, היה חבר מוסלמי וזה שלח מכונית עם נהג, הוא לקח אותנו לכיוון הגשר החוצֵה את החידקל, על הגשר עמד קצין לגיונר ירדני, הוא שאל אותנו: "לאן אתם הולכים?" אמרנו: "הולכים לחבר בצד הזה של בגדאד" הוא אמר: "אל תלכו לבד! כי יהרגו אתכם בדרך, אני שולח אתכם שני שוטרים שישמרו עליכם" וכך, הנהג והמכונית נסעו הלוך ושוב שלוש פעמים, עד שכל מי שהיה בביתנו, עבר לצד הבטוח יותר של בגדאד, היינו שם רעבים, חלקנו יחפים – פשוטו כמשמעו. 

אחרי מספר ימים, חזרנו לביתנו. הבית היה ריק מרהוט, מכלי בית, מאוכל, מבגדים משטיחים – מאומה לא נשאר. גם ההתאוששות מן מאירוע הדמים הזה, הייתה קשה.

לאחר הפרהוד הצטרפנו אני ואחותי לתנועה הציונית כפי שעשו רבים אחרים."

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר