ביקורת: אנשים, מקומות ודברים – הלהיט מלונדון על התמכרויות – מגי אזרזר כובשת את הבמה – תיאטרון בית ליסין

מאת חיים נוי

אנשים, מקומות ודברים העולה בתיאטרון בית ליסין, עוסק בהתמכרויות ובקשרים חברתיים , קריירה וחיי משפחה. הלהיט מלונדון שזיכה את הכוכבת שלו דניס נו בפרס אוליבייה, הוא דרמה נוקבת ומרתקת בכיכובה של מגי אזרזר, המפגינה יכולת משחק מהפנטת ומרגשת.

המחזאי והבמאי דנקן מקמילן כתב את המחזה העכשווי בתחום שאין מרבים לעסוק בו. טיפול +גמילה. רוב ההתרחשויות הן במרפאת הגמילה וזוהי הפקה ייחודית שרובה דו קרב מילולי בין הגיבורה לבין המטפלים והמטופלים או הוריה .

העלילה עוסקת בשחקנית תיאטרון מצליחה ומבטיחה שקורסת יום אחד על הבמה. מסתבר, כי הצעירה ,אמה, היא נרקומנית, שתיינית ושקרנית פתולוגית הזקוקה עתה לסיוע. היא מאשפזת עצמה לטיפול גמילה במוסד רפואי, אולם בעיקר היא זקוקה לאישור שעברה גמילה ואין לה כל חשק להצטרף גם לטיפול באמצעות קבוצה טיפולית. רק לאחר שהיא יוצאת וחוזרת שוב למוסד היא מצליחה להודות בטעויות שלה , עוברת את כל השלבים הטיפוליים וחוזרת להתמודד עם חייה כשחקנית.

ההצגה רצופת הזיות, רובן של הגיבורה במצבים שונים וכן בתנועה ובקטעי וידיאו ארט וגם מוזיקה, התורמים לאירועים להתלכד ולהגיע בסופו של דבר למסקנות שאמה נוטלת על עצמה. מסתבר גם שלאמה, כך אנו מכירים את השחקנית יש בעצם שם אחר – שרה ואולם, במהלך שיחה עם אימה מתברר לנו כי שמה הוא בעצם – לוסי.

מגי אזרזר כובשת את הבמה במשחק מרתק, ביכולת הבעה מרגשת ובמשחק קולח ואמין. כל הכבוד לה גם על היכולת לעבור ממצבים משתנים בשבריר שנייה, כמו מהתעלפות וקריסה למסיבת סמים סוערת. אין ספק כי התפקיד הוא אחד משיאי הקריירה התיאטרלית של מגי .

מי שמצליחה לגנוב את ההצגה במשחק משולש דמויות היא נעמה שפירא. נעמה מגלמת את הרופאה ואת המטפלת הקבוצתית, המזכירים לאמה-שרה את האימא שלה. לקינוח מגלמת נעמה גם האימא. נעמה שפירא היא שחקנית אופי מצוינת. היא מצליחה ללהטט בין התפקידים השונים באורח מקצועי, מופלא ורב רושם .

הבמאי רוני פינקוביץ' הצליח להעלות הצגה נוקבת וקולחת, המבקיעה צוהר לעולם המסתתר מאחורי ההצלחות המעוותות שבעצם מושתתות על עולם אפל של התמכרויות.

יש לציין במיוחד את נמרוד ברגמן המגלם את מארק, מטופל שהופך למטפל. משחקו שובה לב ומוצלח.

חי מאור המשובח מגלם את האח הראשי פוסטר ומשחקו הוא נהדר ומצטיין ביכולת דרמטית.

יורם טולדנו טוב מאוד כמטופל שמתמרד וגם כאביה של אמה.

כל השחקנים הם מוצלחים ובעלי יכולות יפות מאוד.

מירי לזר אחראית על התנועה היפה ועל העריכה המוזיקלית. כנרת קיש עצבה תפאורה מינימליסטית ומוצלחת. אורנה סמורגונסקי עצבה תלבושות פרקטיות והולמות. קרן גרנק עצבה את התאורה הראויה. יואב כהן עצב בהצלחה את הוידיאו ארט. התרגום של עידו ריקלין הוא עכשווי וקולח.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם – כפיר בולוטין