מס' צפיות - 1484
דירוג ממוצע -
אל תקרא לי כושי מסתנן
בעקבות תוכנית הטלויזיה"סליחה על השאלה"
מאת: מובי דיק 02/01/19 (08:24)

    היו כבר תוכניות לפני זו,כולן מענינות, על גמדים,שמנים,הומואים  וגם על עיוורים. אבל זו, צדה את עיני : פליטים מסודן

ואריתראה, בשנות השלושים לחייהם מתראיינים  כשהם ישובים על כסאות   פשוטים וברקע רק  סדין לבן. בלי שמץ מבוכה,רהוטים ושולטים בעברית,רובם בישראל  כבר עשור, ומחכים עד  בוש לקבלת ויזה שתשאיר אותם על שיוכלו  לחזור  למדינות הבסיסיות שלהם.

    סמיר מוחמד, ברגם אחמד, גו'ני, ארבאד עלי,עמנואל ימני  עומר אדם כלולים ב-15.000  הבקשות המונחות לפני משרד הפנים לקבלת ויזה. הם  שולפים  את השאלות מתוך  הכרטיסיות המונחות לפניהם, וכל  פעם חיוך רחב עולה כשהם רואים מה כתוב, שהרי כבר ענו על כמותן  עשרות פעמים.

   "אתה פליט, מהגר, מסתנן או מבקש עבודה. למה עזבת את הארץ ממנה הגעת, למה אתם גונבים אופנים, האם הישראלים גזעניים, מדוע אתם גרים  דוקא בדרום תל אביב ".

    2 נשים צעירות היו בצוות המרואיינים, השאלות המביכות  כמו"האם נאנסתן" לא היו בין הכרטיסיות, כך   שהן בהחלט  התמזגו  והרגישו חופשיות לענות יחד עם  הבנים.

   השאלה "מדוע  הגעת בדיוק לכאן,לישראל" גוללה במספר רגעים את הטרגדיה של כל אחד מהם. יש  מהם  שהטיבו לספר על

מה שהיה עד אשר הגיעו לחומה הישראלית שהיתה גבוהה מזו של המצרים. "הם ירו עלינו כל הזמן,  ברחנו לכל   הכיוונים,טיפסנו על החומה,הבגדים שלנו נקרעו. בצד אחד ירו בצד השני היו בני אדם. נתנו לנו מים,שוקולד,אוכל. הביאו שמיכות. אחד החיילים ראה שמישהו   מאתנו  בלי  נעלים, הוא הוריד את  הגרבים שלו ונתן  לאותו בחור. פתאום הרגשתי בטוח".כל זה סיפר פליט ואפילו  הבטחון הזה גרם לו לקרוא לעצמו :עומר אדם.

   "מדוע אתם   נמצאים כולכים  בלוינסקי דוקא". "נהג האוטובוס שהביא אותנו אחרי שהשתחררנו מ"סהרונים" הוריד

 את כולנו בתחנה המרכזית החדשה, בלי להגיד מילה, והסתלק". "אני ישנתי חודשים על  הדשא שם,בלילות הייתי הולך לים להתרחץ".

   "האם הישראליים גזעניים". רובם ענו שכן "במעבר חציה זורקים לי, כושי,ניגר, לך לגו'נגל. אנחנו רוצים להתגייס,להחזיר

את  החוב שלנו לישראל, אבל שנים לא  מצאתי  שום מכתב שקורא לי להתייצב ". ואומר ג'וני," אם היו גזעניים  היו  1000

פרופסורים ודוקטורים יוצאים להפגנה נגד הגירוש ?"

   מענין היה לשמוע את דעתם על  השאלה "האם ישראל חסרת צרות שעליה לדאוג גם לכם?"

    "  אתם כמי  שסבלתם   מהשואה יודעים מה זה להיות פליט בלי בית.  אתם  תהיו מסוגלים  להרוג  או לזרוק   אותנו

חזרה לים?"

   "האם  אתם סודנים או ישראליים", "בעיה, אנחנו   כאן אבל  אין לנו עתיד, איננו  יכולים להתפתח וללמוד ,אין לנו

אפילו  פנקס  צ'קים". אבל  כשנשאלת  השאלה האם תחזרו לארץ מוצאכם, עונים כולם כאילו במקהלה " אם יהיה שם

שקט, נחזור תיכף  ומיד.  "אני  תופס מזוודה וטס לסודן. כי אין כמו מקום בעולם ולא יהיה כמו היכן  שנולדתי ". 

    נראה כי  הצוות הזה מכשיר עצמו להיות   מין  סוג של מנהיג, ובינתיים עד  בוא המועד הנכון, נראה שאנחנו נצטרך להחליט 

מה  לעשות עם תופעת  הפליטים שכנראה  לא תסתיים לעולם.

 

    

   

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר