מסעי הצלב המופנים בימינו נגד ממסד הכהונה  הנוצריים הנגועים בפדופילים  וחסרי מוסר,אינה תופעה חדשה.נזירים וכמרים זכו לשפע חיצי  סאטירה בספרות ובציור מאז ימי הביניים  והרנסנס. בוקאצ'ו ב"דקמרון",ג'פרי צ'נסר ב"סיפורי קנטרברי" ארסמוס"בשבח הטיפשות"   שנכתב ב-1509,ציוריו של  הירונימוס בוש וכן קנטטת"קרמינה בורנה" של קרל הורף המתבסס על טקסטים שירים חילוניים  של נזירים  מהמאות ה-12-13  , שירים "גסים" שנמצאו במנזר בוואריה שהתגלו רק  במאה ה-19.

    אוסף  "מכתבי  אנשים חשוכים" ראה אור  ב-1515,  מחברו של הספר אנונימי ועד היום מתנהל  ויכוח מי היו מחבריו,אולם

ידוע שאת רובם "תרם"  אולריך פון הוטן. האם גם  הוטן היה דמות  פיקטיבית כמו המכתבים שלמעשה "הומצאו" כסאטירה ששמה ללעג ולקלס נזירים ותיאולוגים במאות ה-15-16  ?!

   פון הוטן היה אביר,איש חצר,משורר והומוניסט שתמך בלותר. את רוח הרנסנס הביא מאיטליה  בה שהה בקרב הומוניסטים. היה בין הראשונים שהוכתרו בקיסרות הגרמנית בזר עלי דפנה  למשוררים.  הוא היה חלק ממרד האבירים שלוותה במלחמות

תיאולוגיות בין רויכלין לפפרקורן : יוהן פפרקורן יהודי מומר  שב-1507 יצא במסע נגד הספרים  היהודיים ובעיקר כנגד התלמוד.

הוא קיבל היתר להחרים ולהשמיד,מולו התיצב יוהן רויכלין שטען שאין פגיעה בנצרות  וכי יש  בספרים אלה חשיבות ללמוד

המקורות. התנקשות זו סחפה ופילגה את הממסד  התיאולוגי של  אותם זמנים. פון הוטן ניהל את מלחמותיו בנקטו עמדה לא רק

כאוחז חרב,אלא בעיקר  בנשק חדש - הדפוס שהומצא אז.

     הספר "מכתבי אנשים חשוכים" מופנה בעיקר למכותב אורטווין גרטיוס, מגיסטר, תואר אקדמי ללימודי תיאולוגיה, דמות

אמיתית שלימד באוניברסיטת קלן. פון הוטן וחבריו בקשו לציין שכותבי המכתבים אינם שולטים ביוונית וכי הם כותבים בלטינית

ימי-ביינמית נמוכה השואפת להשתוות ללשונם של  ההומוניסטים ברנסנס  כמו קיקרו. המכתבים הפיקטיביים האלה מדגישים את קלקלותיהם של הנזירים ו"כלי קודש" שהיו עבדים לתאוותיהם, כך שהמכתבים רצופים במילים גסות כגון" לחרבן,זין או להשכיב.

כמו כן כדי להדגיש את הגיחוך של  כותבי המכתבים,הם נותנים  להם שמות "נכבדים" :יוהנס  שנרהולציוס הנגזר מהמילה 

"עץ חורק" לופולדוס פדפוסיוס משמעו "דוחף נוצה" או "כתבן" והנריק שאפסמוליוס "נבער-טיפש".

   תיאורים של אנשים טיפשים מנקודת מבטם של נוכרים נאורים,היו שכיחות בספרות האירופאית, לעומת זאת כמעט ולא מוצאים

טקסטים שאנשים טיפשים חושפים בהם את הטפשות שלהם בגוף ראשון וזה מה שמעניק  לנו הספר הזה.

   באוסף המכתבים מורגשת היטב עמדם של ההומוניסטים שהיתה  מתנשאת והם הציגו את השפה כ"לטינית  ש ל  המטבח" ממנה נודפים ריחות של  מטבח,שומן שרוף,ירקות מרקיבים, לעומת "לטינית המטבח",שפה  תיקנית מועדנת צחה ומוקפדת.

    הכותבים אל גרטיוס באוסף מחשיבים עצמם  כאעליתה אינטלקטואלית,שהרי  כולם מגיסטרים מרצים באינברסיטאות ולא כן היה הדבר. זו היתה  יריבות בין קבוצות שונות   בין  הומוניסטיות שהתבססו על חכמה,ידע,כשרון ,מקצוענות ונטיה תרבותית ופוליטית, לבין אנשים חשוכים שהיו קשורים למוסדות הישנים:כנסיה,מנזרים ואוניברסיטאות.  המילה "חשוכים"  אין פירושה טיפשים או אנלפביתיים אלא    אלמונים שאינם ידועים.   לסיום כמה  דוגמאות  ממכתבים אלה :

    מכתב  מס.9 : ממגיסטר קונרד מצוויקאו למגיסטר אורטווין גרטיוס שנשלח מלייפציג  "אחד המגיסטרים שבינינו מגנה אותי

תמיד  ומטיף לי שאסור בתכלית האיסור שלמשרתים  בקודש תהיינה פילגשים. חובה לסלקן ללא פשרות. כך או כך,חובה עלינו

לשמוח מדי פעם  ואנחנו יכולים לשכב עם נשים כאשר אף אחד לא רואה ואחר כך להתוודות  בכנסיה ולקוות שהאל הרחום

ימציא לנו  מחילה".

    מכתב  מס.33 : ממוטרקטוס בונטמנטליס המברך את הפילוסוף,הנואם הנאור,המשפטן ומה לא,מגיסטר אורטווין גרטיוס. "לא הפסקתי לחשוב כיצד הצמדתי את עלמתי בריקוד ההוא ושדיה נלחצו  אל חזי ואני מתחנן כי  ברוב טובך תעניק לי מרפא 

לאהבה,אם  לא תעשה זאת  אני  מת ומרוב כאב תמות גם אמי".

מכתב מס. 39 : מקונרד סטרילדריוט שנשלח מרומא לאורטווין גרטיוס על הנשים הרומאיות "הן אוכלות שום ומסריחות,כהות  עור  למראה,לא בהירות כמו הנשים בגרמניה.הן  משחו את  עצמן בצבע ומשחות ואומרים גם כי לא בריא להשכיב אותן בקיץ. שמעתי זה עתה שאתה משכיב את אשתו של יוהן  פפרקורן. שמעתי גם שאתה משכיב את המשרתת הצעירה של הדפס קנטו ועשית לה ילד. לא היית צריך  לקדוח חורים  חדשים. אני לעומת זאת נשאר עם  הוותיקות שאינן מביאות ילדים לעולם".

   כך במכתבים אלה תוכלו למצוא את כל התכונות האנושיות  ואם  תקלפו את   החיצוניות הסגפנית מיד יצוצו  להן החנפנות,הלשנה,תאווה, ויצר השנאה.

   ציוריה של מירה פרידמן המלווים את  הספר הינם בנוסח חיתוכי  העץ של הרנסנס, תענוג לעין.