מס' צפיות - 1369
דירוג ממוצע -
אן-דן-דינו :דרמה או קומדיה
על 2 סרטים "חטאים" של אבי נשר ו"שטוקולום" של נעה ידלין
מאת: מובי דיק 19/10/19 (09:50)

    שני סרטים אלה הוצגו  בו זמנית בטלויזיה במוצאי שבת  של חג הסוכות. היתה  דילמה באיזה סרט להתמקד כששניהם  ניצבים  משני קצוות הקשת הקולנועית.

    "חטאים" ספור על  מקרה אמיתי,עוד אחד מסיפורי  שש מליוני קורבנות השואה. אולי מקרה שולי המתגמד לעומת סיפורי

הזוועה  הבלתי  נתפסים.

 האב,ברוך מילך,רופא, מואשם  שגרם למותו של תינוק בעת שהתחבא  עם עוד  יהודים במרתף. סוד זה  מתגלה  במקרה אחרי

שנים לשתי בנותיו :שוש אביגיל (מילך) עיתונאית והשניה ספי  מילך מוסיקאית. סרט הבנוי כסרט מתח כשהסיפורים מסתבכים

מעבר למות התינוק. הבת ספי יוצאת עם  מקהלה לשיר בברלין,שם היא מותקפת ע"י אם המנצח הצעיר ומטיחה בה"אביך רוצח"

וכשהיא שוב מופיעה הפעם כסולנית  מקהלה  בוורשה,  פולין, זו הזדמנות  לחפש מסמכים שיוכיחו את חפותו של האב.

    אלא שלא למקרה  התינוק התכוונה אם המנצח:ברוך מילך הכניס להריון את אחותה וכשהוא עוזב את פולין עם אחרת, היא מתאבדת.

    לא פלא שהסיפור המשפחתי הזה מרתק את אבי נשר שהוא  התסריטאי והבמאי. מה שמתרחש ב"חטאים" מאחורי הקלעים  אף הוא לא פחות מרתק: שתי השחקניות גו'י ריגר ונלי תגר,דומות במראה שלהם   כיאה לאחיות, ולא  די בכך,נשר התעקש לביים את ריגר כאחות המוסיקאית למרות שלא היו לה  נתונים מוסיקאליים. כך הפכה  ריגר    תוך  שנה  ל"מיס דוליטל" 

תחת שרביטו של שי שטקלר המלמד אותה, פיתוח קול ואף פריטה על  פסנתר.

  איתן לוי בנה תפאורה תואמת את זמן ההתרחשות שנות ה-80, הקאסט אף הוא  מרשים : דורון תבורי כברוך מילך,עם הנוקשות והמבטא המהוקצה, יבגניה דודינה כלוסיה אימן של הבנות, תום אבני כבעלה  של  ננה מילך  (שוש אביגיל)

והמוסיקה  המלווה איך לא, היא של ספי מילך הלא היא אלה מילך האמיתית, היום מילך-שריף.

    הסרט "שטוקולום"  לפי ספרה של  נעה ידלין שאף כתבה    את התסריט. זהו סרט קומי אם הומור מקברי. 2 נשים  ו-2 גברים חברים  של פרופ' אבישי שר-שלום העוסק בכלכלת  כוח המועמד  לפרס נובל, אלא שחברם שובק חיים 5 ימים לפני

ההכרזה. המוחות מתחילים לעבוד,כל אחד מהם חושב מה הוא יוכל  להרוויח אם חברם יזכה  וזה אם מותו  לא יתגלה לפני הוועדה  של מתן הפרס.

   

הקאסט  כאן כולו נוצץ וידוע מראש, המת יהיה גידי גוב שפרט לשינוי צבע עורו עם כל יום שחולף  אין הוא צריך לעשות מאומה.

דב גליקמן-יהודה חרל"פ שהסטרט אפ שלו,שרוך ארגונומי במיוחד לשקיות זבל,זיכה אותו בכמה מליונים עושה כאן תפקיד בעל אלף פרצופים. ששון גבאי,בתור עמוס ברזאני,פרופ' לכלכלת אושר (יריב סמוי  לאבישי) מקווה שמות חברו יקדם את מחקרו הוא. ליאורה ריבלין כזוהרה ז'ק,בעלת עסק לכתיבת ספרי זכרונות משפחתיים,  אהובתו  הנוכחית של אבישי,מקווה שהיא בתור הידועה בציבור  תקבל את  הוילה שלו. נילי שקולניק ,תיקי דיין רופאת ילדים בפנסיה, "הגבר" שבחבורה גרושה העושה חיים לדבריה, היא המנווטת  את החבורה . אז מה צריך לעשות    כדי  להעלים מכולם את מות חברם,  לא עונים על צלצולי טלפונים, מזייפים את  קולו של אבישי בטענה  "אני חולה נורא" ,עמוס מגיע להרצאה  במקומו של הפרופ' ש"חולה  נורא". ובכל זאת מה עושים

כשיש להם  על הראש גופה. מלבישים אותו,מטלטלים אותו  על הכתפים,מחליקים  אותו  על המדרגות  ודוחפים  למכונית,היישר  לדירתו של יהודה. שם היא נעלמת להם וכשהמנקה האריתראי מודיע להם שיש בדירה מת,הם מניחים שהוא דורש דמי כופר

תמורת הגופה.

   סוף דבר,כולם בתחנת המשטרה,שם הם רואים   במתח ביחד עם השוטרים את הטקס בשוודיה. כן, אבישי לא קבל את הנובל. אז מי מרוויח ומי מפסיד.בקומדיה שכזו רובם  מפסידים אבל המרוויח הגדול בכל זאת הוא המנקה  שקבל סכום נאה רק בגלל שהחבורה לא עלתה לקומה העליונה  בדירתו של יהודה לחפש את  הגופה, כי  בעצם  הוא העביר לשם את  המת  כי היא הפריעה לו לנקות בקומה התחתונה.

    הבימוי  השוטף והאנרגטי  מעשי ידיו של דני סירקין, צילומי הסידרה בעלת 4 הפרקים  ארכו  רק 17 ימים הניבו קומדית

טעויות סוראליסטית לגמרי.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר