מס' צפיות - 1342
דירוג ממוצע -
חקירת אמנה "סאלי" במתקני השב"כ -למי זה עוזר לעזאזל !!!
"לפצח את השטן" תוכנית במסגרת "זמן אמת" בערוץ 11
מאת: מובי דיק 24/11/19 (09:24)

   בשנת 2001 פיתתה  אמנה מונא   דרך  האינטרנט את הנער בן  ה-16 אופיר רחום מאשקלון להגיע לירושלים. הם נכנסו  למכונית בדרך לבית נאבללה, 2 פלסטינים שנסעו אחריהם  יצאו וירו בו למוות.

    המקרה  הזה זעזע את אמות הסיפים בהיותו מקרה חריג   בנוף הפיגועים  האחרים שעברו  על תושבי ישראל באותה תקופה.

    השבוע  הועלתה תוכנית    המראה את כל השלבים של המקרה,   תוכניתם של  אסף ליברמן ומלי קמפנר במסגרת "זמן  אמת" בערוץ 11.  תוכנית מעולה מובנת בצורה מותחת -בלשית, המביאה צעד אחרי צעד עד  לפתרון הסופי.

   3 שחקנים ראשיים   מחלקים את זמן השידור כמעט שווה בשווה.

   דודי  גורדון ראש צוות החוקרים בשב"כ  בזמן  האירוע.

   אופיר (המכונה  תום) חוקר בצוות החוקרים

   

  הנאשמת  אמנה מונא המכונה "השטן מבית נאבללה" בת 24 סטודנטית  לפסיכולוגיה  באוניברסיטת ביר-זית.

   הדקורציה חד גוונית, פנים חדרי החקירה במתקן החקירות במגרש הרוסים בירושלים, מדי פעם המצלמה עוברת לנוף הירושלמי

ולסמטאות בית  נאבללה.

   עקב בצד אגודל הבמאי מכניס אותנו  לשלבי האירועים   כשהמודיעין מפעיל את כל האמצעים שלו. ראשית  הם מוצאים במחשב של אופיר את ההתכתבויות  הפתיניות של מונה המזדהה בשם ,סאלי" עם  מספר הטלפון שלה שיהיה מוצג חשוב בהמשך החקירה.

   התקדמות מהירה מביאה את השב"כ    "לסגור" על מונה בבית משפחתה ולהביאה למתקן החקירות.  מעתה והלאה  מגיע שלב  המוחות מי  ינצח. מונה שהיתה מוכרת  עד בצעירותה כנערה לוחמנית פלסטינית, לא ניתנת לפיצוח, לא משתפת פעולה  עם החוקרים, והם מתחילים לגלגל ולחשוב  מעבר לשיטות רגילות של חקירה .

   גורדון "זו היתה   החקירה הראשונה שלנו  עם נשים, לא היה לנו נסיון  קודם ואנחנו   יוצאים מנקודת  הנחה  שכל רוצח  בסופו  של דבר רוצה להודות". היא נחקרת  פעם בידיו של גורדון ופעם ע"י תום. מביאים לפניה  עדויות כמו קבלה על תקון מצלמה שהיא מסרה  בבית עסק, מספר הטלפון שלה והשיחות  שיצאו ממנו, והיא באחת :"אתם מבזבזים את הזמן שלכם".

    כל הזמן  מתייעצים  לחשוב מה הצעד הבא לפיצוח המקרה, מנסים לרכך אותה אולי זה יעזור : תום מביא לה לתא ארוחת בוקר, היא רוצה קרמבו.ברגע  שמנסים לחזור לתישאול היא נסגרת. מוצאים בתא שלה נירות עם לבבות מצוירים המקיפות את 

שמו של תום, עוד ועוד, היא מחייכת לתום והוא שואל את עצמו , מה זה היא מפלרטטת אתי?. כלום לא עוזר הם מחליטים,

מה שנקרא בעגה השב"כית "לעצור את הסוסים", יותר מדי היא קבלה תשומת לב,   עכשיו היא נחקרת  לעיתים   רחוקות יותר נותנים לה להתייבש . השלב הבא, הם מציפים את קירות התא בצילומי  אופיר רחום, אולי זה  יביא לשבירתה. היא רק מרכינה את הראש, אולי נסדק משהו  ומגיע תור "תחילת  הודיה"  עוד מושג בתהליך החקירות." במשך הזמן  היא מתחילה   לשחרר מתוכה פרטים אישיים  ואינטימיים ואנחנו  מבינים  שקשה לה לבגוד בחבריה המשתיייכים לחוליה  אותה היא הקימה"

   השלב הבא הוא להעביר אותה מתוך כלא אשקלון  לסויטה במלון "הולידיי" באשקלון, עם כל  הפינוקים   והאקסטרה.ואז אנחנו  יושבים ונותנים  לה את "הספיץ'  של חיינו,סיכום תולדות הסכסוך ישראלי-פלסטיני, ועוברים  למשפט הקובע.

גורדון :"זה כבר ביני  לבינך, חשוב שתלכי לכלא בראש מורם. אני רואה   הנהונים מצידה, רואה איך הגלגלים מסתובבים במוחה. והיא אומרת. שכנעתם אותי אבל  אני רוצה   שני דברים. לראות את המשפחה שלי ולפגוש  את עורך  הדין שלי".

  גורדון ממשיך :"ידענו   שאם היא תפגוש את העורך דין כל מגדל הקלפים   יקרוס. באותה  עת כבר  חושבים להעביר  אותנו מהחקירה ולמסור  את  ההמשך בידי  צוות אחר. והאגו שלי אומר, זה לא יקרה.   איתרע  מזלנו  ואביה של  אמנה  נפל

מגג  הבנין שלהם כשרצה להשקות את העציצים. הוא מועבר  ל"הדסה"  ירושלים ואחותה  מבקשת שלא נספר  לאמנה על המקרה. באותו רגע ידענו שזהו זה. ואכן  היא מתפרקת  כשאנחנו מספרים  לה. היא אומרת  "תום, בוא נגמור  את זה"

ומוסיפה "תום תודה, סג'ל -תרשום".

   ואז   היא  מדברת בצורה מסודרת ראשון  ראשון אחרון אחרון. וכשהם נסעו לשיחזור היא אומרת לתום "אני מפחדת"

לוקחת את ידה  על ידו והוא  שם  את ידו  על ידה, רגע טעון זה היה ותום מסיף "בשיחזור   הרגשנו   כאילו גוש בטון ירד לה מהלב"

   נפרדים ממנה, מבט אחרון וחיוך.  דינה היה למאסר עולם אולם אחרי  3 שנים  היא משתחררת בעיסקת שליט.

    18 שנים אחרי המקרה נשאלים גורדון ותום, הייתם מעונינים לפגוש אותה?  "אפשר לומר שהיה כיף  לשבת איתה ולשוחח, לנסות ולפצח אותה".

   אז למי כל  זה עוזר, האם השב"כ זקוק לחיזוקים מהציבור, האם האגו של החוקרים חזק מכל  צורך בעמימות, מה כל ההתפארות הזו, למי  לעזאזל כל זה עוזר ??!!!

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר