20 שנה גזרו עליו השופטים האמריקאים להיות בכלא שפנדאו במשפט הראווה בנירמברג, הוא יצא בשן ועין לעומת גזרי  המוות  שקבלו חבריו לשלטון  הנאצי, הוא היה היחיד מבין כולם שהודה והתחרט על מעשיו. בפתח ספר זכרונותיו הוא מעלה

צילום  שזעזע אותו : משפחה יהודית אב,אם וילדים על סף המוות.   אולם שום דבר מכל הזוועות שהמשטר  הנאצי גרם  למליונים חפים מפשע לא אוזכר  בספרו בן  550 העמודים "בתוככי הרייך השלישי". העשן של המשרפות לא הגיע לנחיריהם של  כל אלה

שישבו   בראש הפירמידה והשמידו עמים כלאחר יד.

   אלברט  שפאר נולד במאנהים ב-1905 ,הוא בחר במקצוע האדריכלות בעקבות אביו שהיה   אדריכל ידוע  בזמנו. 

    שפאר: "בפעם הראשונה   ששמעתי את  היטלר נואם היה במסבאת בירה. האולם בעל קירות מזוהמים היה גדוש סטודנטים.

התשואות שקיבל עשו עלי רושם כביר. גם לבושו בחליפה כחולה  שידרה  צניעות והדרת כבוד. כך התוודעתי לראשונה   באחת 

מסגולותיו  להתאים עצמו לסביבה. הרצאתו השקולה יצרו רושם שהוא מנסה  להעלות בפני קהל שומעיו את  דאגתו לעתיד  גרמניה. דיבר בכוח שכנוע  סוגסטיבי שרישומו  היה  רחוק מתוכן   הנאום עצמו.חלק בי  הלך שבי אחר השפעתו, גישתו לפשט  רעיונות מסובכים משכו אותי בחבלי קסם אף שלא היה לי מושג קלוש מהו המצע הפוליטי שלו". כל זה היה טרם קבל היטלר

בבחירות  1933  את כהונת  הרייכסקאנצלר.

   שפאר שקבל   כמה עבודות  קטנות  מגרינג  והימלר עשה את  הצעד הראשון  שזיכה אותו  בתשומת ליבו של  היטלר,כשהוא  שיפץ את מבנה המפלגה "הייגאוהאוז" שנקרא  על שמו של היטלר.  היטלר שתמיד ראה את עצמו כצייר ואדריכל היה מהופנט

מהתוכניות  הגרנדיוזיות והמגלומניות שששפאר  ביצע  לפי הרעיונות  שלו. היה  רוכן מעל שולחן  השרטוט  ביחד עם שפאר,מאושר להתגאות בזכרונו את כל הפרטים הטכניים. שפאר  שקבל עליו את  הכנת התפאורה  לכינוס הועידה הראשונה של   המפלגה,,הכין נשר שאברותיו נפרשו לאורך  30 מטרים וכן   דגלים ענקיים, שנגדו  את   כל מסת האבן   הבנויה מסביב.. כך  שהיטלר מצא  את שפאר  בדמותו שלו, צעיר בן  28 , שינחיל לעם את  התוכניות שלו עצמו, שיעמדו לעד  ויתחרו בגודל של   וורסאי או   שער הנצחון הצרפתי  ומבנה  הבזיליקה  של פטרוס  ברומא.

   כך עלתה קרנו של  שפאר יותר ויותר למגינת ליבם של  השרים האחרים. היטלר היה משתף אותו  בנסיעותיו, עוצרים בפונדקים כשתשואות הקהל   עוטפות  אותם ומעלות חיוך  של הנאה בפניו של היטלר. "אני נערץ על העם הגרמני רק  אדם אחד  היה כל כך פופלרי, וזה היה לותר". עדיין שפאר היה מוקסם מהליכותיו הצנועות ובהתחברותו  של היטלר להמונים. אולם  עם הזמן

גברו   הלחשושים,הקנאה  והאינטריגות של  הסובבים את היטלר, ולאט  לאט  הרחיקו את שפאר מהבוס. היטלר היה   מלא באמונות  טפלות, כל פעם היה   מרחיק או מקרב  אדם  זה או  אחר.

   בחזית הרוסית  התחילו  הדברים  להיסדק,  שפאר קבל    את משרת שר החימוש,  היה מעורב   באדיקות  בכל  הנושא של מפעלים המספקים  תחמושות  או  בכלי נשק. היטלר כמעט ולא ידע מה מתרחש, הוא  נתפס לרעיון של  טנקים שהם יצילו את 

גרמניה, ורק   חימש  שכבה אחר  שיכבה  בפלדה את  הטנקים,   דחה כל  רעיון של שפאר לשם לב  לכלי נשק אחרים, לא יכול היה להאמין  שרוסיה  מנצחת, וכך  החל להיות אפטי לסובב אותו.  כל שר עשה כעולה על   דעתו, שפאר  שראה את   ההתרדרות של  השליט, ניסה אפילו   לטוות תוכנית לקשור קשר  ולהתנקש בו. היטלר נתן הוראות למחוק את כל הגשרים  והתעשיות הכבודות, ממש  להשאיר אדמה חרוכה. אלא ששפאר מהיותו מעורב  בשטח..נתן הוראות  מנוגדות וכך  הביא לידי

המצב שגרמניה אחרי  התבוסה תוכל להשתקם מהר יותר.

 מה קרה  ואיך   התבצעו  איבודי הדעת של היטלר ואווה בראון זה לא  כתוב בספר של שפאר, כמו"כ  לא  מוזכרים   באף עמוד

מ-550 העמודים על  מה  שקרה  לכל המיליונים   שנמקו,שנרצחו, הושמדו, בתעשית המוות  של הרייך השלישי.

   זה  היה  הספר  שמספר על   עליתו  ונפילתו של   האדריכל  אלברט  שפאר, מי שהוא  יד ימינו של  הרוצח היטלר.