מס' צפיות - 94
דירוג ממוצע -
מה היה בה שהפך אותה למוזות ארבעת גאוני דור המאה ה-20
אלמה מאהלר כפי שתוארה בשני ספרים שכתבו פראנסואז ז'ירו ומאקס פיליפס.
מאת: מובי דיק 18/11/20 (19:15)

    מתוך  21 כתבים וספרים אודות אלמה  שינדלר-מאהלר-גרופיוס- וורפל, מ-  2 מהם נוכל ללמוד איך קרה  שאשה אחת,וינאית, מסובבת על אצבעה עשרות גברים שהיו תמצית העולם התרבותי האינטלקטואלי של אירופה בין שתי מלחמות העולם.

   אלמה היא הנושא והנשוא בספרה של   פראנסואז ז'ירו "הכשרון להיות אהובה"ומאקס פיליפס "אלמה מאהלר-אשת האמן".   

    

וינה  בירת אוסטריה בתחילת המאה ה-20 שכנה על גדות הדאנובה והיתה גדולה  וחשובה כמו פריז, כולה רוקדת בקצב הוואלסים של יוהן  שטראוס ופראנץ ליהאר. בתי הקפה צצו כפטריות,כל אחד ישב  בבית הקפה  הקבוע שלו שם נמצאו העיתונים המקומיים גם עיתוני חוץ. החלל אפוף עשן, מסביב לשולחנות הקטנים  נשמעו הברקות, משחקי מילים,  ומשחק המלכים. ב"גרינשטייצל" ישבו ארתור שניצלר והוגו פון הופמאנסטייל, בקפה "לובר" תיאודור הרצל ב"צנטרל"  טרוצקי שיחק  ערב ערב בשחמט ובקפה  "אימפריאל" מאהלר היה מחטט בכל העיתונים  אחרי  קונצרטי בכורה  וב"הרנהוף" ישבו המשוררים.

    וינה היתה מרכז האמנות, אמני  ה"סצנסיון"מצאו משכן  בבנין   שב-1903  תיכנן האדריכל  יוסף הופמן עם קולור

מוזר  את ה"ווינר ורקשטטן" עם כיפת הזהב.

 השלטון תמך בחיי התיאטרון והמוסיקה ובתוך השמנת הזו  גדלה אלמה ויפתה.  בבית אביה יקוב שינדלר צייר נופים מפורסם באימפריה של הקיסר פראנץ יוסף לבית האמבסבורג, הסתופפו   סופרים משוררים ומוסיקאים. 

    כבר בהיותה בת 17  היתה מודעת ליופיה, מקס בורקהאר, משפטן ,איש תיאטרון  מורה   לה את עולם הספרות. הוא מבוגר

ממנה  ב-25 שנים. "התאהבתי בו מעל הראש,גבריותו החזקה מעוררת  את סקרנותי".  באופן אינסטנקטיבי ידעה לנצל את

גובהה,את הטריקים   שהיא  עושה כלפי הגברים "ידעתי לעשות פוזות,למשוך תשומת לב .הייתי צורחת ושרה את האריות מהאופרות של ווגנר. במשך  4 שנים חברתי  400 לידר".

  כאן נפריד בין הספרים ונמצא את  השווה  והמפריד לגבי התופעה,אלמה מאהלר.

  זירו פראנסואז  : גוסטב קלימט "נסיך הציירים" היה הראשון שעורר בה התרגשות.   בין לבין  היא   ממקדת את תשומת ליבה גם   לאלכסנדר פון זמלינסקי, המורה למוסיקה שלה, "אני  כמהה עד טירוף  לחיבוקיו,מגע ידו במעמקי החמוקים  שלי"

  מאקס פיליפס : "התרגשתי מהקורבן שאני מעלה לגבי זמלינסקי . הכלי של הגבר שלי מזדקר ואני לטפתי אותו מבעד למכנסיו. אני למדתי שכדי לא לסבול מאי-סיפוק אני  כורכת את רגלי על אחת מרגליו ומרימה את ערוותי למותן  שלו  וכך אני מסיימת את הענין ".  

    איך הכירה אלמה   את מהאלר  ? 

פיליפס : הפגישה הראשונה היתה בסלון  של ברטה צוקרקנדל, הוא לא הראה סימנים   או רצון לפגוש נשים צעירות. התחצפתי מולו,ניסיתי להיות מבריקה,תשובות לא מתחנפות וזה עורר בו תאוות  יצרים. מתחילה התכתבות  צפופה, בינה לבין  מאהלר..

היא עדיין  מהססת  בינו לבין אהבתה לזמלינסקי.  המלחין  כבר בתחילת ההיכרות  עוד לפני שבכלל  הם  חושבים על אירוסין אומר "לא פשוט להתחתן עם אדם כמוני"

  תיאורי המגעים הגופניים  שונים  בין שני הסופרים.

    פיליפס : " הוא נשך אותי ואחר כך טיפס ועלה עלי. אני זוכרת את שיניו החורקות ואברי גופו הקשים  מתחבטים כרגלי חיפושית הפוכה..זמלינסקי היה מתמיד באותו מצב שעות על שעות".

  זירו :    אלמה מתארת  את  מאהלר בזמן האירוסין שלהם: "גוסטב המסכן שלי, עובר טיפול רפואי, דלקת,נפיחות,מדובר  בעיקר  בטחורים" הם נפגשים מתלטפים קצת. הוא  רובץ חסר אונים כמעט בוכה מבושה, מובס,המום. הוא מספר לה  שהינו   חסר נסיון מיני וחש מצוקה  בענין. אלמה היתה מתוסכלת ציפתה להרבה יותר מאשר חיבוקים חפוזים.

   המכתבים של  מאהלר לאלמה בתקופת החיזור שלהם  והאירוסין    מקבלים נפח רציני בספרה של זירו, לעומת  פיליפס שהוא די שולי.

   זירו  "עליך לדעת ,אלמשילי(כך כינה אותה)למה אני דורש ממך,  עליך להתמסר לי בלי שום תנאים,עליך לשעבד  את חייך העתידיים לצרכי שלי ולחשוק רק באהבתי, אין לך אלא משלח יד אחד, לעשות אותי מאושר" .

חלק מענין  המופיע בשני הספרים  הוא אורח החיים הספרטני כמעט שמנהל  מאהלר וסוחף איתו בלי ברירה גם את   אלמה.

   היכן  פגשה    אלמה ובאילו  נסיבות  את האדריכל וולטר גרופיוס. 

פיליפס _  היא בהריון ממאהלר נוסעת לטובלבד להבראה.    הם רוקדים ביחד ונוצר קשר. מאהלר שואל: מי האדון הזה, והיא עונה  :המאהב שלי. בעת נסיעתם  הראשונה לניו יורק. אלמה :"אני מאכילה ומזריקה   למאהלר,הוא במצב לא טוב. הייתי גאה בעצמי שאני  מטפלת בו. לפעמים עליתי עליו בפיסוק רגליים..כיוונתי אותו לתוכי ושמטתי את החצאית שלי. אוי וולטר בוא להציל אותי מכל המהומה היהודית הזו".

  זירו - בסביבות 1905 היא מתחילה לשתות, פפיצנר מלחין שהאופרה שלו "הוורד" מועלת  בוינה, ליטף את  כתפיה ונגע בעדינות בחזה "זה גרם לי הנאה,חשתי דגדוג שמזמן לא  ידעתי כמותו".

    כך היא אלמה אינה יכולה לחיות מבלי שמישהו ישים יד עליה,  או עין. וכך הם החיים   שלה גם אחרי מותו של מאהלר.

פיליפס :  היא פותחת סלון משלה וכאן  נכנס לתמונה אוסקר קוקשקה . היא בת 32 הוא 26 "אני מאתגרת אותו, עיקצוצים  עוטפים אותי. אני נגשת לפסנתר,הוא חופן את שדי. מעגל חשמלי נסגר. אוסקר הוא מהמכרסמים, פוצע את שדי. אומר  לה "שכחתי שאת לא לובשת  כלום מתחת לשמלה, זונה אחת".

זירו- היא ממשיכה לפגוש מעריצים קודמים  כמו  גבריוביץ הפסנתרן,פוגשת את גרופיוס והם רועדים   באש האהבה.

   פיליפס -  היחסים  עם גרופיוס מצטננים לאט. היא נפגשת עם קוקשקה ,   פוצחת בטריק הישן, מתישבת ליד הפסנתר ושרה את "מות איזולדה"  "לפתע הוא לופת אותי בלהט. אני מדגמת לפניו שעות רבות.  אני אנשא לך  רק אחרי שתיצור יצירת מופת. ב-1914 אני  מפילה את העובר כמה ימים אחרי יום הולדתי ה-35. רוצה להשתחרר מאוסקר הוא אינו  הולם אותי עוד".

  עכשיו היא מנסה לכבוש שוב את   גרופיוס ובסתר היא מתחנת אתו היא בת 36 הוא 31.

זירו  - נולדת בתי קראנו לה  מאנון כשם  אמו של גרופיוס. "אני  מרעננת את הסלון, כאן אני מכירה את פרנץ וורפל בן ה-27,יהודי צ'כי. עינים כחולות,קול טנור מצוין. "טביעת העין שלה כבר סימנה שהוא יותר מסתם כשרון. אחרי התעלסות היא מושיבה אותו ליד שולחן הכתיבה, "אתה תמשיך לכתוב". היא שוב בהריון הפעם  וורפל הוא  האב. כשגרופיוס מבין שוורפל

הוא הבא בתור וכי  הוא אב העובר הם מתעמתים והיא מתפרצת "איני רוצה באף אחד מכם. בילדי אל תגעו הם שלי".

ב-1929 היא נישאת לוורפל..בביקורם  בפלסטינה ומצרים הוא מגלה את  מצבם של הארמנים אחרי טבח התורכים.  זה מאוד משפיע עליו  והוא מחבר את "40 הימים של  מוסא דאג"  בעקבות כך  הפרסום   שלו  מציף את  עולם הספרות.  אבל אלמה כמו אלמה מפתחת רומן חדש הפעם עם יוהאנס  הולנשטיינר , פרופ'  לתיאולוגיה,כומר יפה וצעיר.

  גברים  כבר הלחינו למענה וגם ציירו אבל איש לא ניהל  מיסה למענה. פרנץ כותב  את "שירת ברנאדט"  בהיותם  בדרך יציאה מאירופה להגיע  לארה"ב. בשיא  הקריירה שלו הוא נפטר,בן 56 בלבד. גם  כאן  בהלויתו כמו בשאר  ההלויות  שהיו מנת חלקה

היא לא מגיעה.

    אפשר לסכם  את הניגודים  שישנם בשני הספרים.  זה של פיליפס מסופר בגוף ראשון,מתמקד יותר בפן המיני, ספרה  של זירו מכיל פרטים  כוללים יותר  על הנעשה מסביב במדינה,על חילופי השלטון, הפוליטיקה ובעיקר  מונה את  עשרות הדמויות שהכרנו דרך הספרות, המוסיקה והאמנות : לחשוב שאלמה  פגשה  כ-27  מגיבורי התרבות האלה, ולא  רק  כהיכרות חטופה , אלא מעבר  לכך שהשפיעו  עליה    כמו עליהם. לדוגמא: ארתור שניצלר,סטפן צוויג,סופרים .  ברלינר פיזיקאי

דיביוסי ,פול דיוקא,דריוס מילו,גוסטב שארפנטייה,בנג'מין בריטן,ליאונרד  ברנשטיין, מלחינים.     אוטו קלמפרר ,גיאורג שולטי, ברונו וולטר, מנצחים. מרגריטה  סרפטי יהודיה  פלגשו  של מוסילני, ברטה צוקרקנדל, בעלת סלון ועיתונאית.

  וכך מסכמת  זירו בספרה את דמות   הפם פאטל של וינה : יעודה של אלמה לא היה להיות סבתא, מעולם לא אהבה את ילדיה,מלבד מאנון שיופיה החניף  לגאוותה. את נכדיה אהבה פחות. היא מבלה את  שנותיה  בלוס אנג'לס, בודדה לא עוד בעל, לא עוד להיות אהובה. בכוחה עדיין לשלוט בגברים, עדיין מקדישים לה יצירות מוסיקליות,  היא מקשטת בבגדיה  השחורים הרפויים ותכשיטיה את אולמות הקונצרטים  ולא בחינם קבלה  את  התואר "אלמנת ארבע המוזות".

  היא היתה אנטישמית,אבל נישאה לשני יהודים.וכך היא מסכמת את רגשותיה בלילה בודד אחד, כלפי  הגברים שכרעו ברך לפניה  "מעולם לא אהבתי באמת את המוסיקה של מאהלר, מעולם לא התענינתי באמת במה  שכתב וורפל, מעולם לא הבנתי ממש מה עושה גרופיוס, אבל  קוקשקה תמיד הרשים אותי".

 בשנת 1964 בהיותה בת 85 היא  נפטרה. היא  לא נקברה ליד מאהלר וגם לא ליד וורפל. לבקשתה הובאה לקבורה  בגרינציג לצידה של מאנון בתה " שם בכלא האבן אין עוד מקום ליהירות".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר