שוב הם עשו זאת,קול המוסיקה משחרר מהגינסך   את התוכניות הכי מקוריות שנעשו בסביבות השנים  1980. עורכים שהיו מעורבים בעשיה  אמיתית, ששום ויקיפדיה וגוגל יכולים לגלות לנו  : עדה ברודצקי, מיכאל אוהד, אבי חנני, רם עברון ומתי  זיתי-

אלבוים. תסכיתים ששוחרו עד כה היו" ברקרולה" על זאק אופנבך, "רשימות מבית  המוות" לאוש  יאנצ'ק ודוסטויבסקי, ועתה "הברון ניקולו" הוא   פגניני.

    ניקוגו איש גנואה, נולד ב-1782, האם היה נוכל או גאון ברנש כזה נולד פעםב-100 שנים. הוא הרויח  בשנה אחת  יותר מאשר שוברט  בכל ימי חייו. 

 פגניני שהיה וואן מאן שואו, ניגן  רק  יצירות שהוא חיבר. ביצועיו  היו שם דבר, מראהו הסגפני, בבגדים שחורים, שערותיו

נופלות על  הכתפיים  הרזות ואצבעותיו הארוכות והחזקות מובילות את  הקשת בוירטואוזית לא נתפסת.

  מספר רוסיני המלחין : "3 פעמים  בימי חיי בכיתי. פעם כשיצירה שלי נפסלה, בפעם השניה כשתרנגול ההודו נפל למים  והפעם  השלישית כששמעתי את פגניני לנגן בכינורו.

    הנריך היינה "על הבמה ראינו שלד עצמות, הצלילים  שהופקו האם היו אנקות אסירים ואולי יש שד בתוך כינורו, אין זאת כי  אם לוציפר הגיע לקונצרט".

   פגניני  היה  מוסיקאי שנדד מעיר לעיר, מילא אולמות רק הוא והגווארנרי שלו. הוא ידע שכדי להחזיק קהל צריך  להציג ולעניין.

כשהיה בשוונג בעת הפיציקטו כל  פעם היה נקרע מיתר  ועוד אחד, בסיום הקונצרט היה נשאר עם מיתר  בודד.

  פגניני משך אחריו  גל שמועות  כאילו רצח את אשתו  שיש לו ילד  בלתי חוקי. הוא כתב לעורך  העיתון והתלונן על השמועות הזידוניות. "בהמבורג שמעתי שמישהו  טען  שראה את השטן שיושב מאחורי ומושך את אצבעותי על הכינור. האולמות מלאים  כי כולם מגיעים לראות את הקרניים  שעל ראשי. מותר לי לקוות שאחרי מותי יתנו לי לנוח בקברי. בכבוד רב ברון ניקולו"

  אמר  ולא ידע  שסופו יהיה הרבה יותר גרוע.

  הקטור ברליוז מספר :"בליל אמש כשסיימתי  לנצח על  "הסימפוניה הפנטסטית" שלי ניגש  אלי טיפוס, עיניו בורקות שערותיו גולשות ואמר "להלחין קונצרטו לפגניני, יש  בזה המון סיכון. אני חולם שאתה תכתוב עבורי. בהצלחה" אמר ונעלם. התחלתי  לעבוד  על "הרולד באיטליה" שם  תזמורת וסולו לכינור. הוא הגיע  ודרש לראות את הסולו שלו. "מה זה ? זה לא מה

 שבקשתי ממך" אני  מנסה להרגיע   אותו והוא אמר "מצטער, כל כך שמחתי, אבל זה לא זה" ונעלם.

   ברליוז סיים את היצירה מבלי לקחת בחשבון אם הסולו  מבריק או לא. השניים נפגשו  כש"הרולד באיטליה" עלה בבכורה.

פגניני עלה לבמה,התנפל וכרע  ברך לפני  המלחין " אני נופל לפניך, זה כל כך גאוני ".

    פגניני  נודע בקמצנותו, היה יושב בכרכרה התיבה של הכינור על ברכיו  וסופר כמה קבל  בכל עיר  "גנואה  800, וינה  2000, פריז  2500".

   בסוף הקונצרט  אוסף מהר את התווים שאף אחד לא יגנוב דף.  הוא חלה  בגלל הרעלת בדיל שהיתה נפוצה בקרב השתיינים

שהשתמשו בקנקנים עשויים בדיל. הוא מפסיק לנגן, עכשיו  יש לו רשימה של כל  הממצאים   והתחלואים שיש לו :סם משלשל, מנוחה, הקאה.  אבל השמועות על סודו של הכינור  לא פוסקים. מסופר שפעם מישהו התגנב לפני חדרו הציץ בחור המנעול.פגניני מנגן בלי הקשת  .

, אז  תופס המלחין את המציץ ש בכתפו   ביד מצומקת וחזקה :"מצטער  שאכזבתי אותך ולא הראיתי את סודי. לכל אחד יש סוד מקצועי".

   מפעם לפעם היה מזמין כמה חברים לנגן בצוותא ונותן להם  לבחור כינור מתוך  אוסף הכינורות שלו  "אמאטי, גווארנרי וסטדווריוס".  בן  58 נפטר לא לפני   שציווה את הסטדווריוס שלו לעיר הולדתו גנואה. הגווארנרי נמצא היום במוזיאון על שמו

ברומא.

   גם במותו לא נותנים לו מנוח, ערים באיטליה לא מסכימות לקבור אותו אפילו תמורת כינור, כי עליו תמיד מתלווים השטן ולוציפר. בשת 1861 פתחו את ארונו, הגוף היה גל עצמות אבל הגולגולת  היתה  בשלמותה כאילו לועגת.

   הרבה יוצרים   כפבלו סרסטה וטרטיני ניסו לנגן כמוהו, אבל כמו שאמר  הברון ניקולו "פגניני מנגן  רק את פגניני".

.