לפרק הזה, בעצם, חיכו כולם- הפרק בו יישלפו הציפורניים. כולנו ידענו, שעם שלושה טיפוסים כאלה, אכן הציפורניים יישלפו. זאת מאחר שאצל כל אחד מהם מופיעים אלמנטים של אגואיזם וחוסר בושה, שמביאים לשימוש בכל אמצעי למען השגת המטרה. כל האלמנטים הופיעו אתמול אצל השלושה במועצת השבט, להנאת המודחים, שישבו במועצת השבט- שימוש בבכי (נעמה ומרינה), חנופה אל המודחים, האדרה עצמית והפחתת ערך האחר מול המושבעים.

כל אחד מסתכל על ברית כזאת, גם במקום העבודה, ותוהה מתי היא תתפרק ומה כבר יכול לפרק אותה. לצערנו, במקרים רבים, הן מתפרקות רק בשלב הסופי, סמוך לפרס, או בכלל לא. בריתות כאלה גם יכולות להתפרק באם חברי הברית יהיו מאוימים שלא יקבלו את הפרס אם יישארו ביחד, או על ידי הבטחה לאחד מחברי הברית, שהוא יקבל את הפרס ולא האחרים. אם קיימת אצלכם ברית כזו במקום העבודה, או בכל מקום אחר, נסו לפרש לעצמכם מהו הפרס אותו הם כולם רוצים.

במקרה שלנו הברית התפרקה בסמוך לפרס, כי חבריה לא הצליחו להתגבר על היצר שלהם ולכבד את רצון האחר בפרס. זו הסיבה שלא הצליחו להתחרות בצורה הוגנת וחברית לנוכח הפרס הקרב.

כפי שאמרנו בפרקים הקודמים, דן לא זקוק באמת למיליון, הוא מעוניין להגיע ראשון בתחרות, להוכיח לכל הגברים האחרים שהוא ניצח אותם, ולהוכיח לשאר העולם שהוא ניצח בכלל. השחיטה של קוריצה מטרתה היתה להראות שהוא "לא שם על אף אחד" ולא פוחד מאף אחד.

כמו שאמרה נעמה נכון "הוא רוצה להגיד את המילה האחרונה", ואני אפרש זאת כך- הוא לא רוצה לצאת חלש. למרות כל ההצלחות שלו בחסינויות, הוא עדיין מרגיש בסוג של תחרות ואיום מצד הגברים בחבורת סבאנה, ולכן חייב להוכיח להם שהוא לא מתחנף אליהם. כמובן, כמו שאמר עידן, דן שחט את קוריצה רק אחרי שהיתה לו חסינות. הוא חש את הבוז מצד סבאנה, ויודע שלא תמיד זכה בחסינויות בצורה הוגנת, לכן הוא נותר עם חוסר בטחון וחוסר שלווה.

שימו לב שמרינה לא חשה כל אשמה על הדברים שעשתה בעבר לאנשים בשבט. היא חוזרת על כך ש"לא פגעה באף אחד", ואני מאמינה שהיא באמת חושבת כך- שהיא באמת לא מרגישה שהיא פגעה באופן מיוחד, אפילו לא בשחר. האנשים שדיווחו על פגיעות בהם בעבר, במועצות השבט, היו משה ואלכס. והיו גם פגיעות שאנו ראינו- סיון ("לא לשיר" וכיו"ב) ושחר. אמרו לה את זה מספר פעמים במועצות שבט, אבל היא לא התייחסה לזה, ולא הפסיקה עם זה. כעת, היא אומרת שזה בכלל לא קרה. נראה, שאינה מודעת כלל לחומרת הפגיעה שלה באנשים סביבה.

בכלל, בכל השלישיה הזו, יש אלמנט של פער גדול בין מה ש"מותר" לעשות מבחינת הנורמות החברתיות למה ש"אסור". לדוגמא, להתווכח ולבלבל את היריב בשעת משימה זה לא מקובל כי זה לא הוגן, אבל דן ומרינה עשו זאת בצורה קונסיסטנטית. הם יתאימו את עצמם לנורמות רק אם יהיו באיום מצד אנשים הוגנים, אבל בתוכם הנורמות האלו לא מושרשות. דן ונעמה יודעים אותן, אבל לא חשים כמה הן חשובות. אין לנורמות ההגינות וה"אהבת לרעך כמוך" שום הגיון מבחינתם. עד כדי כך, שהם אפילו אינם מתביישים בהתנהגותם. למעשה, אפשר להגיד שהם לא מבינים מה רוצים מהם, למה כל כך בזים או עוינים אותם.

לצערנו, אנשים כאלה קיימים סביבנו בכל מקום. זה לא יעזור להגיד להם את זה, פשוט חשוב להבין איך הם חושבים, אם צריך לתקשר איתם.