בשנת ה-60 של המאה הקודמת,אחרי התאוששות  הכלכלה מהמשבר הגדול   שעבר על ארצות הברית, הסיסמא של יצרני התעשיה הגדולה כמו מכוניות, טרקטורים, מוצרי סיליקון ואוכל, היתה  sale, sale,sale או במשפט :  everything's coming up profits.

    זו  היתה שעתם היפה של המוכרנים, הסוכנים שעברו מבית לבית כשהם  מנסים בכל הדרכים למכור מוצרים  של החברה אותה ייצגו. בשנות ה-60 - 50 היו עורכים קונגרסים בהם חברות פינקו את  הסוכנים שלהם,נתנו  להם גוד טיים, בר חופשי

 לינה בבתי מלון מפוארים, כשהשיא היה  בידור של  מחזה זמר שהועלה על הבמה כשטובי היוצרים,הזמרים והשחקנים העלו  ושיבחו  את  החברה המזמינה. ההתכנסויות האלה לא היו רק למען בידור, אלא שימשו  ככדורי מרץ להעלות את  תפוקת  המכירות.

   עצם הז'אנר הזה פס מהעולם,אלא שבזכותו של סטיב יאנג  התגלה מחדש  בצורת תקליטי ויניל נדירים שהוא מצא.

  יאנג עצמו תסריטאי של מערכונים קומיים בתוכנית הלילה של דיויד לטרמן,הגיע לרעיון עם הספר שהוציא עם כותרת  המשנה 

the golden age of  industrial  musicals""

 יאנג "במקרה היה  לי זמן ונתקלתי בתקליט  ויניל שלא  היה מוכר לי, התחלתי לצוד בכל מיני מקומות  את התקליטים האלה  ולא ידעתי עד לאן  שאגיע. זה היה כמו לחפור ולמצוא  ממצאים ארכיאולוגיים  . הלכתי לפי רשימה של משתתפי המיוזיקלס

שהיו רשומים  במעטפות החיצוניות של התקליטים  ולא ידעתי אם אמצא אותם  בחיים. לקחתי מזוודה קטנה עם התקליטים  שהיו לי וממש כמו מוכרן הגעתי אליהם מדלת לדלת. ".

   יאנג הגיע  למספר לא מבוטל של שחקים ושחקניות,פרפורמנים ומחברי  מוסיקה  וטקסטים : קיטה  ריבר,מרטין שורט, סוזן  סטורומן, פלרונס הנדרסון, שאלדון הארניק, ג'ילו ביאפרה, דון  בולס,מלודי רוג'רס. כמובן  שהם   שמחו  להזכר בימי הזוהר שלהם  וגילו עוד ועוד שמות הקשורים   בהווי האירועים האלה.

   ומי היו אותן החברות שכל כך היה חשוב להם להתפרסם ולהפיץ את  סחורתם : קליפ של  ג'נרל  אלקטריק נשא את השם

" go flya kite "   וסטינגהאוס הוציא את  התקליט  "79 fever" . חברת  "פורד" שייצרה טרקטורים הוציאה את  התקליטון " העולם החדש והרחב של  פורד". מופעי השואו עבור "מקדולנד" ו"בורגר קינג"  שידרו  את  הצורך במכירת עטיפות פלסטיק  לקצבים. ואילו ג'נרל מוטורס ב-1966 עשתה את התקליט  "diesel dazzle " (הדיזל המסנוור).

   מרטין  שורט פרפורמר  שהשתתף מטעם חב' קרייזלר  "נסענו  לכל מקום והיינו במלונות ענקיים, זה היה  גו'ב חלומי".

פלורנס אנדרסון " סיפקו לנו  הכנסה  נאותה, עשינו הרבה כסף"..צריך לדעת שהסכום עבור שואו כזה היה מגיע לכ- 3 מיליון דולר וזה בהשוואה למשל   ל"גבירתי  הנאווה" ששם השקיעו  כ-446.000  דולר. 

   את מרבית המשתתפים מצא יאנג במצב טוב ועובדה שנעשה  ב-2018 מחזמר על סמך גילויי התקליטים  , כשהוא עצמו  בתוך כל החבורה הזו   לבוש בחליפה  נצנצית רוקד ושר  במחזה שנקרא "אמבטיות  מעל ברודווי". השם לקוח

מהתקליט  הנפלא בו   שולטת  האימרה "תכנן את  ביתך לבריאות ושמחה"   כשפלאי  הקרמיקות הצבעוניות ובתי השימוש האלגנטיים    מסנוורים  כל   עין. והזמרת משתפכת ושרה :

"האמבטיה שלי היא  המקום המיוחד שלי בו  אני יכולה לעשות פרצופים מול הראי. זה מקום מיוחד, לחלום,לחלום ".