אמילקרה פונקיילי הנו מלחין איטלקי שפוצ'יני היה אחד מתלמידיו. לה ג'וקונדה הנה האופרה המפורסמת ביותר שלו המבוססת על הדרמה "אנג'לו" מאת ויקטור הוגו. הליברית נכתב ע"י המלחין בויטו שבמקרה זה חתם בשם מושאל גוריו טוביה - עירבוב אותיות שמו.

אופרה זו מועלת בפעם הראשונה בארץ. בזמנו היא היתה אחת האופרות הפופולריות ביותר באיטליה אך היום לא מועלת הרבה מסיבות אוביאקטיביות.היא גרנד אופרה הזקוקה למשאבים ענקיים,צוות זמרים גדול ובנוסף הליברית שלה מסובך.  

העלילה כאמור סבוכה ובקיצור נמרץ היא עוסקת באהבות שלא הצליחו וכתככים פוליטיים. ג'וקונדה מאוהבת באנצו שאסרו עליו להכנס לונציה. כאשר בכל זאת הוא נכנס נפגש עם לאורה שאהב בזמנו והנשואה כעת עם אלוויזה האינקויזיטור בעיר.

ברנבה מרגל של אלוויזה רוצה את ג'וקונדה. הוא מאשים את אמה העיוורת בכישוף בתקוה שכך יזכה באהבת ג'וקונדה  ומסית את ההמון נגדה. לאורה מגינה ומצילה אותה  מזעם ההמון. כהוקרה לכך ג'וקונדה, בהמשך, עוזרת לאנצו וללאורה להמלט מאלוויזה וכדי לא להענות לחיזוריו של ברנבה כפי שהבטיחה לו בתמורה להצלת אנצו ,שמה קץ לחייה.

הקטע המפורסם ביותר באופרה הנו מחול השעות שמנוגן לעתים קרובות ביותר כיצירה עצמאית. יש באופרה זו רגשות חזקים ביותר-אהבה עזה, שנאה, קינאה, הקרבה עצמית ומוות. ברנבה הינו התגלמות הרע. הוא שילוב של סקרפיה מטוסקה ויאגו מאותלו. שישה סולנים ראשיים באופרה השרים בכל גווני הקול כשלכל אחד אריה מרכזית.

המוסיקה למרות שאיננה מוכרת דיו לקהל, פרט למחול ערבה לאוזן, יפה מגוונת ויש בה עליזות ורצינות, מתח ורגשנות. בחלקים היא גם סנטימנטלית. התפאורה -אריק שבלייה וניקולא דה לז'ר שיגרתית ביותר ולא הצטינה לפחות בעיני בטוב טעם רב.

הבימוי ז'אן לואי גרינדה ,יש בו הרבה סצינות המוניות עשויות היטב אם כי בגלל התפאורה שצימצמה את מימדי הבמה מורגשת צפיפות מסויית בה בסצינות ההמוניות. התלבושות ז'אן פייר קפירון צבעוניות ויפות. התאורה-ז'ק שטלה היתה מעולה בהצגת הבכורה ומתחת לכל ביקורת בהופעה האחרת שראיתי.   

כוריאוגרפיה- מארק ריבו, המחול במערכה השלישית מרהיב ביופיו .יש בו חן צבעוניות והשראה. אמנם התנועות חוזרות במקצת על עצמן אך בכללותו נראה יפה, מבוצע היטב ע'י 16 הרקדנים שנבחרו כבודדים ומלהקות שונות .התמונה מקסימה ביופיה רעננה חיה נהדרת.  

בחלק מהתפקידים הראשיים מופיעים לסרוגין כמה זמרים. מאחר והיתה לי הזדמנות לראות את האופרה פעמיים אנסה להשוות ביניהם. בתפקיד לה ג'וקונדה מופיעים מישל קריידר כהת העור ו ויקטוריה ספרונובה. קריידר  מצויינת הן בשירתה והן במשחקה הרגשני וההבעתי.ספרונובה יש לה קול חזק טוב אך נשמע קצת צעקני. אנצו-הופיעו יו סמית וולדימיר קוזמנקו.סמית טוב מאוד, רפרזנטטיבי יותר קול נעים יותר.

צ'קה אימה העיוורת-תיאה דמורשווילי וסבטלנה סנדלר.נהניתי יותר מקולה של סנדלר. קולה יותר קטיפתי, נעים יותר. ברנבה-ג'ונתן סמרס ו אלכסנדרו אגקה.שניהם טובים מאוד. אלוויזה-פאטה בורצ'ולדזה ואייק מרטירוסיאן.הראשון עולה על השני בהרבה.

לאורה-לאורה בריולי וטיצ'יאנה קרארו.שתיהן טובות מאוד. לו הייתי יכול לבחור לי את הצוות שברצוני לשמוע מהמצוי הייתי בוחר בקריידר, סמית, סנדלר, אגקה,בריולי ובורצ'ולדזה. המקהלה בהדרכתו של ישי שטקלר היתה מצויינת. הן השתתפה מקהלת העפרוני הצעירה בהדרכת יסמין יצחק.  

המנצח על תזמורת הסימפונית הישראלית רשל"צ  היה עומר מ.ולבר שניצח בבטחון, בהשראה והוביל את התזמורת היטב למרות שנאלץ לנצח על הופעות האופרה מההתחלה ללא התראה מוקדמת בעיקבות התקרית ופיטוריו של המנצח אשר פיש זמן קצר לפני החזרה הגנרלית של האופרה ושהיה מיועד לנצח על ההופעות הראשונות.  

תודה למנהלת האופרה חנה מוניץ שאפשרה לנו לראות ולשמוע בפעם הראשונה בארץ אופרה זו אפילו והפקה זו אינה עצמאית לחלוטין אלא שיתוף פעולה עם בתי אופרה אחרים כגון ליאז', ניצה וסט' אטיין. לדעתי עדיף שיתוף פעולה וגיוון מאשר הפקות עצמאיות סטנדרטיות ושיגרתיות.  

לראות או לא לראות: מומלץ מכל הבחינות.