נקודות המוצא בראשית חייו של אלפונסו גבריאל קאפון לא בשרו טובות. ילדות בברוקלין של תחילת המאה, משפחת מהגרים איטלקית מרובת ילדים וקשת יום, נשירה מבית הספר, כנופיות רחוב, כל אלו הביאו אותו עד מהרה לעבוד בשביל ג'וני טוריו, מהבולטים באנשי המאפיה של התקופה בניו יורק. את המסלול המפתה והמסוכן הזה המביא ילד לבחור ולחבור לעולם המאפיה היטיב לתאר מרטין סקורסזה בסרטו "החבר'ה הטובים".

לקאפון הצעיר היתה התכונה שטוריו העריך יותר מכל וזו אמינות ולויאליות מוחלטת. קאפון התקדם עד מהרה במסגרת הארגון של אותו טוריו ובהמלצתו החל לעבוד בבאר הנמצא בבעלותו של מאפיונר אחר העונה לשם פרנקי ייל. ערב אחד נכנס לבאר זוג צעיר וקאפון ציין בפני הנערה את התרשמותו העזה מישבנה. הבחור שהיה איתה לרוע המזל היה אחיה שבחמת זעם שלף סכין ובאותה ההזדמנות העניק לקאפון את הכינוי שילווה אותו כל חייו ויהפוך ברבות הימים לסרט מוכר לא פחות "פני צלקת".

אך אז חלה תפנית חדה ובלתי צפויה.קאפון מתאהב ונושא לאישה בחורה אירית העונה לשם מארי קאפלין. הזוג עובר ללונג איילנד וקאפון מתחיל לעבוד כמנהל חשבונות. מדהים לחשוב כי אותו מאפיונר אכזר, אימת שלטונות החוק והאזרחים האמריקאים היה יכול להיות באותה המידה גם פקיד אפרפר וממושקף המגיע כל יום למשרד, עובד 9 עד 5 ומנהל חיים בורגנים ומשעממים. היתה זו הזמנה מאותו ג'וני טוריו שעבר בינתיים לעיר הפשע הגדולה בעולם, שיקגו, לבוא ולהצטרף אליו, שהשיבה את קאפון למסלול המוכר.

אז מה היה בקאפון שהפך אותו למאפיונר המפורסם ורב ההשפעה ביותר בכל הזמנים?? מה היה בו שלא היה בכל אותם אנשי מאפיה אחרים בתקופתו שנהנו מ"תור הזהב" של חוק היובש בשנות העשרים והשלושים בארצות הברית???

ראשית, קאפון לא ניהל את ארגונו כלאחר יד כמו רבים אחרים, אלא כארגון עסקי לכל דבר, הרבה בזכות הידע שרכש בזמן עבודתו כמנהל חשבונות. הוא ניהל רישומים מדויקים ומקצועיים של הכנסות מול הוצאות ורווחים מול עלויות. שום דבר לא נעשה כלאחר יד אלא מתוך ואחרי בחינה מדוקדקת של שיקולי כדאיות. המאפיה בראשות קאפון נוהלה ביעילות רבה תוך שהוא מאציל סמכויות ומגדיר בצורה פרטנית מי אחראי על איזה תחום. אפילו תשלומי השוחד שהעביר לשוטרים, שופטים, פוליטיקאים וכו' נרשמו ושוקללו.

משום שראה עצמו ושאף להראות כאיש עסקים לגיטימי ומכובד ולא כמאפיונר, היתה חשובה לו במיוחד ההכרה הציבורית. הוא היה ראוותני מאוד לא רק בלבושו אלא גם בהתנהלותו. קאפון היה סלבריטי לכל עניין ודבר. הוא התרועע עם אישי ציבור, ספורטאים, אנשי בידור ובמה, ערך מסיבות עיתונאים, תרם סכומים נכבדים למטרות צדקה, היה חובב אופרה מושבע ובכך ניסה כאילו לקנות לעצמו את הלגיטימציה שאבדה לו בשל עסקיו המפוקפקים.

הרבה בשל התנהלותו הראוותנית, בניגוד לאנשי מאפיה אחרים שהתרחקו מאור הזרקורים והתקשורת, הכריז דווקא עליו הנשיא הובר כבעיה לאומית וכאויב הציבור מספר אחד והורה לfbi לעשות הכל בכדי לשים אותו מאחורי סורג ובריח. בשל תרשימי המזומנים המדויקים והמקצועיים כל כך שניהל הצליחו בסופו של דבר רשויות החוק להפלילו בעוון העלמת מס והוא נשלח לאלקטרז לאחד עשר שנים (ראה סרטו של בריאן דה פלמה "הבלתי משוחדים"). נפילתו של קאפון היא המשכן הישיר של אותן הסיבות שהביאו לעלייתו המטאורית.

נ.ב. בקשת סליחה מיוחדת ממרלון ברנדו שלא אוזכר בכתבה ע"ע "הסנדק".