מופע מרגש, סוחף, שבו מפגינה הזמרת הילה זהרור את יכולותיה המוזיקליות כפרפורמרית מעולה, מוזיקאית המנגנת על גיטרה וקלידים, מלחינה כשרונית ושחקנית, המגישה את שיריה בחן רב, עטוף בניצוצות הבוקעים מהרכב הנגנים המשובח שלה: כזה היה "המופע החשמלי" החגיגי בתיאטרון תמונע בתל אביב (28 במאי).

המופע הורכב רובו ככולו משיריה ולחניה של הילה זהרור, שירים שהם בעצם סיפורים קטנים, הבזקי זיכרונות, לעיתים מרים ולעיתים נוקבים, על נשיות ועל ילדות, על העולם הסובב אותנו ועל החיים בכלל.

הילה ניצבה על הבמה וברצף אחד שנמשך כשעה, הפגינה יכולת ווקאלית נדירה, קול חם, עמוק ורם, שיחקה במגוון של קולות ואפילו הפגינה מכישורי המשחק שלה וביחד עם ההרכב, העבירה לצופים חוויה נדירה של טעם מוזיקלי משובח.

לטעמי, חרגה לעתים עוצמת הליווי המוזיקלי מן המתבקש, אבל בהחלט לא הצליחה לגבור על עוצמת קולה הרהוט והייחודי של הזמרת, שאין ספק שהיא אולי הדבר הבא במוזיקה הישראלית.

אחד השירים הבולטים במופע היה "הזרות המוכרת", שם מיוחד לשיר עוצמתי בתוכנו ובמנגינתו. זהו מעין קנון, מעין שיר מחאה המצפה משומעיו לאחוז ידיים ואולי להניף נרות דולקים. השיר מספר על אירוע שחוותה היוצרת בגיל צעיר, כאשר קרוב שלה לקה בנפשו , אושפז , בבואת החברה בו ותחינתו שלו לפרוץ מן החדר האטום, מחייו שהשתנו לעולם החיצוני שאולי לא פחות נגוע בנפשו מזה שהוא חווה במבנה הסגור.

הלחן של השיר הוא קצבי, מלודי, שירי ומתנגן מעצמו. יתכן שיש מקום, לדעתי, לדלג על ההפסקה ברצף השירה בחלק הראשון ולהמשיך אותו במנגינה אחת ומתמשכת. אבל גם כך זהו שיר שאינו מרפה, נועץ ציפורניים במאזין ומעניק לו חוויה בלתי נשכחת.

"אבנים כבדות" הוא השיר היחיד במופע שלא הולחן בידי הזמרת, אלא חובר במיוחד עבורה בידי מאיר גולדברג (מילים) ועובד אפרת (לחן). השיר הזה עושה חשבון עם הורים. זהו שיר קשה, עוצמתי, נוקב - אך התוצאה היא: שיר מדהים, קצר מידי, לטעמי. ממש מתבקש לשיר שוב, לפחות עוד פעם אחת, את הפזמון החוזר, המיוחד כל כך והמרגש. אין זה חשוב אם הזמרת היא גיבורת השיר או שזהו שיר על ילדות קשה. דבר אחד ברור הוא שזהו אחד הביצועים המעניינים והמרטיטים ביותר.

בשיר "תקשורת" מצליחה הילה זהרור להפגין גם את כשרון המשחק שלה. היא שרה ומשחקת ומחקה, אישה וילדה קטנה, עם ניואנסים דקים ועם חיוך רחב.

גם בסדרת השירים הנוספת מפגינה הזמרת יכולת קצב, ריקוד , קשר מיוחד עם הקהל ועם להקת הנגנים המעולה שלה.

ספי אפרתי הוא מטובי הבסיסטים והוא מלהטט בכישרון רב על גיטרת הבס, משלים את חווית השירה במקצועיות רבה. רון בונקר בגיטרה הוא נגן רב כישרון וביחד עם אורי גת שמפגין מימיקה ושפת גוף על התופים, הם מהווים הרכב חשמלי מחשמל שסוחף את כולם.

במהלך הערב אירחה הילה זהרור את הזמרת הצעירה אלכס בדואט ובשיר, גם של אלכס וגם של הילה וכן את המוזיקאי  אסף אבידר על הקלידים.

אין ספק שמדובר במופע מוזיקלי מרגש ומקצועי. הקהל באולם מאן להיפרד מהזמרת וקרא לה שוב ושוב להדרן, שאחד מהם היא ביצעה ברגש , זונחת את הגיטרה ופורטת על הקלידים כמשב רוח רענן. בקהל נצפו אמנים רבים ובהם אביב גפן, ריקי גל, צאלה אחרק, יובל כספין.

הילה זהרור הייתה "ילדת פלא" שכבר בגיל 8 ניגנה על כינור , גיטרה ופסנתר. היא החלה כותבת ומלחינה מגיל צעיר מאוד, שרתה בצה"ל בלהקות הצבאיות של חיל הים וחיל החינוך ובוגרת בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי". השתתפה בעשרות מופעים מוזיקליים ובהצגות .

הצילום מהופעה: אלון הדר.