האם אדם חייב להשלים עם מצב רוח לא טוב, עם אפתיה, דיכאון, מרירות וכו' או שיש אפשרות לצאת ממצב זה ע"י כך שאתה מוצא לעצמך תחביב, תעסוקה, פרויקט שיעסיק אותך ויחזיר לך את חדוות החיים מבלי להתחשב הרבה בסביבה ובמוסכמות. זאת הבעיה המרכזית בה מטפל המחזה החינני "טוב ויפה" שכתבה ב- 1999 איימי רוזנטל.

ננסי-רוני מרחבי -בחורה שמנה ובדיכאון ואחותה נינה-דבי יבלונקה גרות ביחד. ננסי פוטרה מעבודתה אינה רואה טעם בדבר פרט לבצל כבוש. כדי לצאת מהשגרה, בהשפעת אחותה , נרשמת לקורס ציור בערום לחובבים אך לא כתלמידה אלא כמודל. כמובן שהיא מסתירה זאת מאחותה.    

♦ קרא בפרשן ביקורת נוספת ל"טוב ויפה".

בעקבות זאת חייה משתנים, היא מרגישה את חדוות החיים ואחותה המודאגת והסקרנית לדעת את הסיבה לשינוי מגלה את האמת. היא כמובן אינה יכולה להסכים עם זאת נוסעת לדבלין וננסי מציעה למקס-עמירם אדרעי המחזר אחרי אחותה כבר 16 שנה ללא הצלחה, לחלוק עימה מגורים משותפים.  

המשתתפים מסיימים את לימודיהם בבית צבי בספטמבר 08 כולם מעולים. רוני מרחבי בישנית פתולוגית, אפתית בהתחלה ומאושרת לאחר הדוגמנות בחוג, מגלמת שני הטיפוסים שונים והיא עושה זאת על הצד הטוב ביותר. כל הכבוד לרוני על ההעזה ועל החינניות בעשיית התפקיד. דבי יבלונקה טובה מאוד בתפקיד אחותה של ננסי. היא שמרנית שהשגרה הורגת אותה אך אינה מוכנה לעשות דבר כדי לשנות שיגרה זו.  

פיליפ-אייל קנטוב המורה בחוג לציור עושה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. זלדה-מיכל מגן רגזנית פתולוגית, סרקסטית, משכנעת ומצויינת. רואים את כעסה הן בפנים והן במשחקה. מקס-עמירם אדרעי הוא ישן בטיבעיות מקסימה. יש לו לב זהב וכך הוא נראה. משחקו מסוגנן בהתאם לתפקידו אך תנועותיו והתנהגותו על הבמה מאולצות ולא נראות טבעיות, דבר שחוזר ברוב תפקידיו. ג'וזי-מיכל פוליצר יש לה מבט חד וחודר -טובה מאוד.

גם יתר המשתתפים ג'סיקה אוזן,אלישר גירשוביץ,שי ארזואן ואביגיל ערמון עושים עבודה יפה ונעים לראותם. הבמאית-אורלי רביניאן הגישה הצגה רהוטה, קיצבית,מענינת, בטוב טעם כולל סצינות הערום העלולות להביך התפאורה -ערן עצמון-שני חדרים על במה חצויה. חדרם של שתי האחיות המלא בציורים ושתי ספות והסטודיו לציור ללא תמונות עם מסגרות ריקות בלבד קומפקטית ויעילה.  

לראות או לא לראות: הצגה מלאת חן, יופי, ענין בביצוע טוב מאוד.