בשנת 1963, ישב לו מורה אמריקאי להיסטוריה העונה לשם הנרי ליטלפילד ושבר את ראשו, כיצד יוכל לגרום עניין אצל תלמידיו הצעירים. היתה זו משימה לא פשוטה כלל וכלל, משום שהחומר שהיה עליו ללמד עסק בהיסטוריה האמריקאית סביב השנה 1900, אותה השנה בה כתב הסופר ל. פרנק באום את ספרו - הקוסם מארץ העוץ. 

היסטוריה אמריקאית העוסקת בתקופה נשכחת אינה נושא שגורם לתלמידים ריגוש רב, וודאי שלא לוותר על עיסוקי בני הנעורים, אך ,הנרי לא התייאש ולבסוף עלה במוחו רעיון מבריק, שהצליח מעל למשוער, לגשר בין עולם התלמידים לחומר הלימוד. יחד עם תלמידיו, כך הגה במוחו הקודח, ינסה למצוא הקבלות בין חומר הלימוד והתקופה ההיסטורית לסיפור הקסום שאין ילד שאינו מכיר אותו, הרבה בזכות הסרט המופלא שעלה על האקרנים בשנת 1939 - הקוסם מארץ עוץ -  ובכך לחשוף את המסרים הפוליטיים הסמויים שהטמין הסופר באום בספר. עד מהרה הפך הרעיון למאמר אקדמי ידוע ופופולארי וכל מי שיגגל את השם הנרי ליטלפילד יוכל למצוא אותו ללא קושי.

24 שנים קודם לכן, החליטו באולפני mgm, לעבד את הספר לקולנוע בעוד הפקת ענק של אחת מהשנים המוצלחות ביותר בתולדותיה של הוליווד 1939. מההחלטות המשמעותיות שקיבל המפיק מרוין לירוי בעת הפקת הסרט זכורה במיוחד ההחלטה לשנות את צבע נעליה של דורותי, אותן הנעליים שעל ידי הקשתן האחת בשנייה ואמירת המשפט "אין עוד מקום כמו הבית" מצליחה בסופו של דבר דורותי לצאת את ארץ עוץ ולחזור הביתה לקנזס.

לירוי החליט לשנות את צבע נעליה של דורותי לאדום וזאת בניגוד לכתוב בספר שם מצוין במפורש שצבע נעליה הוא כסף. החלטתו זו הולידה שלל רב של פרשנויות הטוענות שלמעשה רצה להעניק אינטרפרטציה אלטרנטיבית לסיפור, כזו הרואה בו סיפור התבגרותה של ילדה והפיכתה לעלמה צעירה וזאת בניגוד לדעתו של המורה הנרי ליטלפילד אשר טען במאמרו כי לסיפור משמעויות פוליטיות.

ג'ודי גארלנד היתה בת 16 בעת עשיית הסרט. האמת היא  שבתחילה אולפני mgm רצו את שירלי טמפל  שהיתה בת 10 לתפקיד דורותי, אך המגעים עם 20^th century fox נכשלו. בלית ברירה נבחרה גארלנד ואנשי המקצוע נאלצו לעמול רבות כדי להסתיר את שדיה בעזרת בגדים הדוקים. התוצאה בסופו של דבר היתה טובה להפליא, שילוב אופטימאלי של יופי נשי ותמימות ילדותית.

הבחירה לשנות את צבע הנעליים לאדום מקבל בהקשר זה משמעות מינית. הצבע האדום מסמל בעינינו מטבע הדברים פעמים רבות תשוקה, מיניות חושניות, אך הוא יכול לסמל גם דם של אבדן הבתולין או המחזור הנשי.

העובדה שהסיפור מתרחש בסרט בחלום הובילה לפרשנויות פרוידיאניות הרואות בציקלון שמביא את דורותי לארץ עוץ ובמטאטא של המכשפה הרעה, אותו היא מעניקה לקוסם כהוכחה לכך שביצעה את משימתה והרגה את המכשפה, סמלים פאליים המדמים אבר מין זכרי שבאמצעותו דורותי עוברת את תהליך התבגרותה בארץ עוץ.

על מנת להתבגר על דורותי להתרחק מהדמויות ההוריות בחייה מהדודה אם והדוד הנרי איתם היא גרה בקנזס ולהכיר חברים חדשים בכדי לעבור תהליך של פיתוח אישיות עצמאית כפי שעוברים כל מתבגר ומתבגרת. יחד עם אותם חברים חדשים, הדחליל חסר המוח, איש הפח חסר הלב והאריה הפחדן היא יוצאת למסע בחיפוש אחר התכונות הדרושות לה להתבגרותה קרי, בגרות שכלית, לב והאומץ להתמודד עם קשיים, רק לאחר שעברה את התהליך היא מגלה שנעלי האודם יכולות להחזירה הביתה.

וכך הפכו אותן הנעליים לפריט יקר לאספנים המשוגעים לדבר ונמכרו במכירה פומבית ב1970 תמורת 15000$. השמלה של דורותי, לצורך השוואה,  נמכרה רק תמורת 1000$. 

באופן מפתיע ולאחר שנכתבו עשרות מאמרים וספרים העוסקים בספר ובסרט, כשנשאל המפיק מרוין לירוי מדוע החליט לשנות את צבע הנעליים מכסף לאדום? הוא ענה בפשטות שנעלי כסף לא בלטו מספיק בצילומים על רקע הלבנים הצהובות עליהן צועדת דורותי בדרכה אל הקוסם מארץ עוץ ולכן שונה צבען לאדום.

ג'ודי גארלנד שרה בשיר את השיר שזכה בתואר שיר הנושא הטוב ביותר בקולנוע האמריקאי בכל הזמנים "שם מעבר לקשת". זה בהחלט לא פשוט וניתן לומר אפילו טרגי להגיע לשיא חייך בגיל 16. ואכן, מאוחר יותר בקריירה שלה התקשתה גארלנד לעשות את המעבר מהמראה הילדותי של הבת של השכן ממול למראה הזוהר הסקסי הנדרש משחקנית בוגרת.

על אף אהבת הקהל והמבקרים סבלה מחוסר ביטחון קיצוני אף פעם לא היתה מרוצה מעצמה, ממראה וניסתה להתאבד מספר פעמים. ככל הנראה גם בשל כדורים שסופקו לה כמו לשחקנים אחרים בזמנה בכדי שתוכל לעמוד בקצב העבודה המטורף שדרשו האולפנים. אין ספק שהתהילה העצומה לה זכתה בגיל הרך של 16 שנים היתה מעמסה כבדה מדי. היא נפטרה ב1969 ממנת יתר של אותם כדורי הרגעה ושינה שהביא למותם של פרסלי, מונרו ואחרים.

נ.ב.

מסקנה - אם אתם בני שלושים ועדיין ממלצרים זה רק אומר שיש לכם עוד לאן לשאוף.