אנחנו  מכירים את  "נהג המונית" של הבמאי מרטין סקורזה משנת 1976  ואת השחקן רוברט דה נירו שפרץ  לתודעה הקולנועית בסרט זה.  הוא  בתפקיד  נחת אמריקאי ממלחמת וויטנאם  מנסה לחזור לחיים נורמליים  בניו יורק בשנות ה-70. הברוטאליות שנספגה  בו גורמת  לו  לקחת את החוק לידיו כשנערה צעירה  גו'די פוסטר נמלטת מהסרסור שלה, רוברט מוצא עצמו  נלחם בעולם הפשע של סמים והומלסים. הסרט היה מועמד ל-4 פרסי אוסקר.

    "הנהג של מיז  דייזי" משנת 1989 מבוסס על מחזה מאת אלפרד  אהרי. הבמאי ברוס ברספלד בחר  במורגן  פרימן לשחק את תפקיד  הנהג גם בהיותו  אפרו-אמריקאי וכן כשחקן אופי המתאים להמיס את  קשיחותה של  דייזי גברת יהודיה  אמידה. הקשר בין השניים  נמשך כ-25 שנים, וכך אפשר היה לעמוד על השינויים החברתיים שהתחוללו בארה"ב  ובעולם לגבי שחורים ולבנים.

  בשנת 1991 ביים ג'ים ג'רמוש אנתולוגיה קולנועית המתפרסת על   5 סיפורים במקומות שונים בעולם. אחר מהם  הוא "המושב אחורי". סרט שמתחיל  בנסיעה  משדה התעופה  בניו יורק למנהטן. בין המחיצה המפרידה  בין נהג לנוסע  והראי עובר

דיאלוג הנמשך  במשך כשעתיים.כשהנהג שון פן והנוסעת צעירה ויפה דקוטה גו'נסון  מחליפים  מבטים המתפתחים לגישושים ומתן עצות בין הנהג המבוגר ששומע את השיחות שלה בטלפון  לבין גבר אנונימי. הוא נותן לה עצות כיצד  להזהר  מגברים כשמשם  עוברים הדיבורים  על תרבות הצריכה ואיך טלפונים חכמים מחליפים  את   היחסים הבין  אישיים. הסרט בעצם   בגלל  המשחק  הנפלא של שון פן,נותן לנו   הרגשה כאילו   אנחנו חלק מהסנריו  וכי יש לנו הרגשה שהסרט צריך להסתיים אחרת ממה  שקבע   המחבר.   הוא פותח לה את הדלת מחזיק  במזוודה הקטנה  ונפרד בשלום  על מדרגות הכניסה לביתה.    ק  א   ט

      הסרט האחרון  מתרחש ב-2022 "הנהג של מדלן" סרט צרפתי בביומו של כריסטיאן קריו. הנהג דני בון  ומדלן בת ה-92 .

הסרט העצוב והרגיש  הזה מבין סרטי נהגי המוניות  קורה  דוקא בימינו אנו. מדלן אשה שהשנים לא  ניכרות בפניה, זקופה מלאת הומור מזמינה מונית עם הוראה  לנסוע בלי מטרה היא  תנתב אותו. הנהג  נשאר אדיש ממשיך   בשיחות הטלפון שלו לגבי בעיות דיור שיש לו. ומדלן מסתכלת החוצה ומדברת  בלי הפסק, מצביעה על  המקומות שהיא מכירה כל כך טוב, יורדת לפעמים מהרכב כשהנהג מתלווה אליה  ומספרת מדוע   היא מתעכבת דוקא  פה. לאט לאט  הנהג מפשיר, מעלה חיוך על פניו וצועד  בעקבותיה   לכל תחנה.   תוך שהנסיעות מתמשכות אנחנו   כבר יכולים  להרגיש את יופיה של פריז, מגדל אייפל

והסירות על הנהר עם   כל  האור המשתקף בו. "הייתי  הולכת תמיד לרקוד, אהבתי לרקוד. באחת הפעמים   וזה היה אחרי שחרור  פריז מעול הכיבוש הנאצי פגשתי  בחור חייל אמריקאי, רקדנו כל הלילה. הוא עזב למחרת אבל בעצם השאיר לי מתנה נפלאה. מההריון הזה נולד בני היחיד"   לאחר  זמן  הכרתי את בעלי שהזכיר לי משום מה  את  אהובי וזו היתה טעות איומה. הוא  נהג להתעלל  בי קשות , בני כאילו הפריע  לו ולכן הייתי צריכה להפרד  ולמסור  אותו לאמי. אבל   הגיע הזמן ולא יכולתי יותר. בהיותו שיכור  לקחתי מבער ושרפתי את הביצים שלו.  המקרה שלי התפרסם וקמו   הפגנות בעיקר של נשים  שדרשו לשחרר אותי. המקרה הזה פשוט נתן  דוגמא לנשים לא לשתוק"  15 שנים מדלן ישבה בבית הסוהר. והתחנה האחרונה שלה היה להגיע לבית אבות שם   תבלה את שארית חייה.  דני  מבטיח לה שיבוא לבקר. ואכן  אחרי כמה ימים הוא מביא  את אשתו להכיר את מדלן, ומה נורא היה המעמד כשבשרו לו שהיא נפטרה . הוא מבקש להגיע לחדרה, ושם פורץ בבכי. בצאתם את  המוסד  מוסר לו הפקיד מעטפה ובה מכתב ממדלן. "אתה הענקת לי את הרגעים הכי משמעותיים שהיו לי מזה שנים, ואני בכלל שכחתי לשלם לך עבור הנסיעה  הארוכה הזו" בצד המכתב  היה מצורף צ'ק על סכום  עצום. לבטח אוזניה קלטו את מצוקת הדיור  של נהגה.

  אני בטוחה  שיש  עוד המון חומר שלא נוצל והוא עדין נמצא  אי שם אצל  נהג מונית זה או  אחר.