בתחתית הביקורת כתוב "הכותב הוא בחור שמאוד אוהב קולנוע". אני לפעמים שוכח שיש אנשים יותר נורמליים ממני, שלא רצים לראות (כמעט) כל סרט. יש אנשים שמבקרים מעט מאוד פעמים בקולנוע (מה קרה לכם, אנשים? כרטיס קולנוע עולה רק 35 שקלים!). לאנשים אלו אני אומר: אם אתם רואים רק סרט אחד בשנה, תלכו לראות את "ואלס עם בשיר". זהו לא רק סרט מצוין, זהו סרט חשוב. זה סרט עם מסר. זהו גם אירוע. כולם ידברו עליו.

קצת הסטוריה: ב-1982 סבלו תושבי צפון הארץ, ובעיקר אלו של העיר קרית שמונה, מהתקפות קטיושות מציקות, שבאו מלבנון, ונורו על ידי אנשי אש"ף (הארגון לשחרור פלשתין). ב-3 ביוני 1982 הגיעו פעולות הטרור של אש"ף לשיא חדש : הם ביצעו התנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב (הוא נותר צמח). מדינת ישראל החליטה להגיב, וב-6 ביוני 1982 החל מבצע "שלום הגליל". מטרת המבצע בתחילה היתה לאבטח קו של 40 ק"מ צפונה לגבול, טווח שיבטיח שהקטיושות יפסיקו להגיע לקרית שמונה. המבצע התגלגל עד לכיבוש של צה"ל את בירות, וסילוק מפקדות אש"ף משם.

במהלך פוליטי מסובך הוסכם שבשיר ג'מאייל, נציג הפלג הנוצרי בלבנון, יהיה לנשיא, וכבר הוכנה הקרקע לשלום הממשמש. כהונתו של בשיר ג'מאייל נמשכה 3 ימים. עוד לפני שהוא הספיק לכהן, הוא נרצח על ידי הפלסטינים. בתגובה, נכנסו כוחות הפלנגות הנוצריים למחנות הפליטים הפלסטינים בסברה ובשתילה וביצעו בהם טבח. ישראל אמנם לא ביצעה את הטבח, אך הדבר נעשה תחת עינו הפקוחה (או שמא העצומה במתכוון) של צה"ל. אי מניעת הטבח, שזכה לתהודה עצומה בתקשורת הבינלאומית עלתה לשר הביטחון, אריק שרון, במשרתו. לאחר מכן שקע צה"ל בבוץ הלבנוני, עד היציאה החלקית, והתמקמות על "רצועת ביטחון" בתוך לבנון בשנת 1985, ועד יציאה מלאה בשנת 2000.

"ואלס עם בשיר" מוגדר כסרט דוקומנטרי באנימציה. והוא אכן כזה. הוא מורכב משיחות של הבמאי עם אנשים שונים, ומשחזור/העברה אל הבד של הסצינות עליהן מספרים המרואינים. מדובר בדברים שעברו עליהם בזמן המלחמה, וכן בחלומות שלהם (והכל באנימציה).

צפו בטריילר של הסרט:

בתחילה נדמה שיש במבנה הזה משהו סכמטי (ראיון-שחזור-ראיון-שחזור), אבל יש כאן שני אלמנטים שמבטלים את הסכמטיות הזו: ראשית, כל הסרט הוא מנקודת מבטו של הבמאי. הוא מנסה לחקור את מעשיו שלו במלחמה, מעשים שאותם הוא כלל לא זוכר. ושנית, הסיפורים הנפרשים בפנינו מובאים במעגלים הסוגרים עלינו אט אט, ומביאים אותנו בהדרגה אל אותו טבח נורא, ואל אותו מקום בו היה ארי פולמן, הבמאי, באותה מלחמה. הסרט מתחיל בפגישה של פולמן עם אחד החברים שלו. הוא מספר לפולמן על סיוט חוזר שהוא סובל ממנו. אותה פגישה פותחת משהו בפולמן, והוא יוצא למסע לפגישת אנשים שהיו איתו בלבנון, על מנת להחזיר לעצמו את הזיכרון של אותה תקופה, זיכרון שכמו נמחק ואיננו.

בראיונות שנתן פולמן מאז בכורת סרטו בפסטיבל קאן, הוא חזר ונשאל מדוע בחר בטכניקת אנימציה בכדי לספר את סיפורו. פולמן ענה שזוהי הדרך היחידה בה הוא היה יכול לספר את הסיפור שלו. טכניקת האנימציה הספציפית שנבחרה ב"ואלס עם בשיר" היא אנטי ריאליסטית במתכוון. הדמויות נעות מולנו ברציפות, אבל באיטיות מכוונת, וביחד עם הצבעים הצהובים-חומים הקודרים שבהם נצבעים השמיים הלבנונים, הם משרים אוירה של חלום (או שמא סיוט) על הסרט.

סצינת הואלס, שעל שמה נקרא הסרט, היא שיא סוריאליסטי מופלא. בסרט ניתן לראות, לצד סצינות מלחמה, גם את ההווי הצבאי, החברות וההשתעשעויות. הרבה צעירים שמתגייסים רואים בפעולות צבאיות, ביריות ופיצוצים "כיף", "קטעים". "ואלס עם באשיר" ממחיש, בעצם היותו סרט מצויר,  את תפיסת המלחמה כמשחק וידאו, כמשהו לא אמיתי, אבל גם מראה את התוצאות הנוראיות, האמיתיות של המשחק במכונות המוות : הסצינה האחרונה בסרט, זו המתארת את התוצאות הנוראיות של הטבח בסברה ושתילה, היא היחידה בסרט שלא מונפשת. הצילומים המובאים בפנינו הם צילומים אמיתיים של גופות נערמות, הרס וחורבן. ההלם בסופו של הסרט הוא בלתי נתפס.

אני מבין שיש רתיעה בקרב צופים בארץ מלראות עוד סרט "שמאלני", כזה שמכה על חטא, ומוציא את דיבתו של צה"ל רעה. יש גם מזה בסרט (למשל : סיפורו של אחד האנשים שהיו בתצפית, והבינו מה הולך. הם דיווחו לממונים, ונענו ב: "אנחנו מודעים לנעשה. הנושא בטיפול").  אבל עיקר הסרט הוא ההגעה להבנה שעיסוק במלחמה הוא רציני, ויש לו תוצאות הרסניות, גם מיידיות (הרג וחורבן), וגם מושהות (הלם קרב, סיוטים, אובדן זיכרון). "ואלס עם בשיר" הוא סרט חובה לילדים בני 16-17, העומדים להתגייס. הם חייבים להבין לאיזה עולם הם עומדים להיכנס.

זהו סרט חובה לאנשים באיזור גיל ה-30, שעדיין עושים מילואים. זהו סרט חובה לאימהות, ששולחות את בניהן ובנותיהן לצבא. זהו סרט חובה לכולם, שיבינו טוב יותר את ההווי המלחמתי הסובב אותנו בחיים שלנו במקום הזה שנקרא "מדינת ישראל".

"ואלס עם באשיר"

בימוי : ארי פולמן

ישראל 2008

*****