במילה אחת - אכזבה. אמנם רמת הציפיות לא היתה בשמיים. זאת אומרת ציפיתי לראות את החבורה העליזה עושה קצת שמח, לשמוע מה התחדש בתחום הסקס, והאם יש כזה אחרי גיל 35, ולמלא קצת מצברים בכל מה שקשור לסטייל ולניו יורק, אבל הסרט השאיר אותי יבשה מכל הכיוונים.

כבר היו ביקורות שכתבו על דלות התסריט ועל כך שפרק של 45 דקות מתארך לשעתיים, אבל לדעתי אפילו תחום השיק היה חסר. נכון שהסרט מלא במותגים ובשמלות, נעליים ותיקים מהממים, אבל כולם הם כאלה שאפשר לראות בערוץ האופנה כל הזמן, אקססוריז שעולים עשרות אלפי דולרים, שבת'כלס, מי בדיוק קונה אותם חוץ מכוכבות קולנוע וערביות שמשלמות בנפט??

אבל באמת הכי גרועה היתה העלילה. איפה הבדיחות של פעם שכשסמנתה היתה מעלה נושא לסדר היום כולנו היינו מצחקקות במבוכה וחושבות "כמה זה נכון, אבל איך היא מעיזה להגיד??" והשנינויות הבלתי צפויות... אבל בסרט, הבדיחה הכי גדולה שהתסריטאים הצליחו לחשוב עליה זה ששרלוט עושה קקי במכנסיים. כאילו, הלו?? זה סקס אנד דה סיטי? לי זה היה נראה הרבה יותר כמו אמריקאן פאי!!

וכל מה שהאלילות שלנו עושות עכשיו זה שופינג. זאת אומרת אין שום מצב שאחת מהן הולכת בלי איזה חמש שקיות של מעצבי על. אפילו שרלוט בחודש תשיעי לא מוותרת על השופינג. מה זה השטויות האלה? במקום שפעם קארי היתה קונה זוג נעליים והיה ברור שזה במקום הדירה, אז עכשיו כולן קונות על ימין ועל שמאל, מכל הבא ליד. האלילות שלנו כבר לא עובדות ואין להן מושג איך מגיעה בדיוק הכסף לחשבון הבנק שלהן. הן יודעות רק לגהץ (את הכרטיס כמובן).

קארי וביג הולכים לקנות דירה, דירה חמודה שמתאימה לזוג צעיר או שלא כ"כ צעיר. כפי שקארי מספרת לנו הם כבר שלוש שנים ממש ביחד, אבל זה כמובן לא אומר שלקארי יש מושג ירוק מה ביג עושה בחייו המקצועיים, כמה הוא מרוויח וכמה יש לו. במקום דירת 3 חדרים אפלולית, ביג, בפרצוף פוקר, מאשר לה לקנות את הפנטהאוז, והיא רק מעפעפת בעיני עגלה ושואלת אותו אם הוא יכול להרשות לעצמו.

החברות עושות שופינג

כאילו, אין לך שום תרומה לזוגיות חוץ מלהיות הקישוט שלו? רק לקנות ולקנות, אה, נכון, וגם לדעת לקרוא מספריהם של סופרים ומשוררים בעלי שם. אבל איזושהי דיעה משלך? איזשהו קשר אמיתי לעולם העסקים? היא לא מרגישה שום צורך להעמיס על המוח הקטן שלה שאלות גדולות כאלה.

אין החלטות משותפות בכלל יש רק "אני רוצה את זה" והשאלה הבאה היא: "האם ביג מרשה לי?" קארי רצתה חתונה גדולה, כזאת שתעשה "נא בעין" לכל אלה שחשבו שלה זה כבר לא יקרה, בכל זאת היא בגילה המופלג הצליחה להעלות בחכתה את הליוויתן הלבן של ניו יורק, רק שהיא שכחה לקבל על זה אישור מביג. ואך ורק בגלל זה, ביג מעניש אותה בגרוע מכל - לתקוע לה את הברז של הלייף מול כל העולם ואשתו. ובאמת לוקח לקארי שלנו קצת זמן להבין על מה ולמה היא קיבלה את העונש הנורא מכל, אבל כשהיא מבינה שהטעות שלה היא הרדיפה אחר מאווייה שלה בלי לקבל את אישור היו"ר, אז כבר יש אפשרות לתקן, והיא משתחלת לשמלת הכלה המעאפנית ביותר שנראתה על מישהי בקולנוע מאז ומעולם, והולכת להינשא אחר כבוד בעירייה, ולבד. כך ברור שיש אחד שמחליט מה קורה פה, ואחת שמבצעת.

כפרס על התנהגותה המופתית ביג בכל זאת מחליט להעניק לה קצת מחסדו ומזמין לאחרי הטקס את החברות הפוצות שלה לאיזה מסעדה המונית. וזה על רגל אחת כל הסיפור סינדרלה - ביג מנעיל לסינדרלה, סליחה, לקארי, את הסנדל ובכך הוא למעשה אומר לה שמעכשיו היא כבר לא ענייה מסכנה אלא שהוא מסכים להתחתן איתה למרות מעמדה הנחות ולהעניק לה חיי מותרות מעתה ועד עולם, והיא בתמורה רק תצטרך לעשות כל מה שהוא אומר לה, בדיוק מתי שהוא אומר לה, ולא להעלות לו על העצבים, ובקיצור - להיות יפה ולשתוק. אחרת הוא יזרוק אותה מכל המדרגות, כי אין לו בעיה לאכול ארוחת ערב לבדו באיזו מסעדה (מאחר ואין עוד מצבים שהוא צריך אותה לצידו). 

בקיצור - לא להאמין שאחרי כל הפמיניזם שהסדרה הזו החדירה בנו הבנות, המסר הסופי שלה זה תהיי יפה ותשתקי ואז תמצאי לך בעל לדוגמא. הוא כמובן לא חייב להיות נאה במיוחד או בכלל (ע"ע שרלוט שתקועה עם השמן הקירח), ואם תדברי קצת יותר מדי אז הוא גם יהיה דביל (ע"ע מירנדה וסטיב שהוא גם דביל גם ילדותי וגם בוגדני, אבל לפחות הוא גבר ולכן נסלח לו על הכל), ואם תדברי הרבה אז תישארי פשוט לבד (ע"ע סמנתה - שהפכה מאלילת מין ושיק למהות המונח פאתט).

לסיכום, יכלו לעשות הרבה יותר - אולי לנסות לראות איך ביג מפנה את מקומו כמספר אחד לטובת איזה ילד? איך קארי מדגמנת היריון? איך סמנתה כן מחזיקה מעמד בזוגיות ונותנת איזה טיפ בנושא הסקס אחרי 5 שנים עם אותו בחור? איך החיים נראים עם ילדים, אבל גם עם גלאם, שייתנו לנו הבנות שחוצות את גיל 35 איזה מודל לשאוף אליו, שרואים אותו וחושבים על השינוי בחיים, ושאולי החיים הם לא רק שופינג ארוך אלא משהו יותר מזה, ושאנחנו הנשים טובות לעוד משהו חוץ מלהתהדר באיזה שמלה ולהגיד "כן יקירי", ושהבעל שלנו באמת מתייעץ איתנו על דברים שמהותיים לחיים שלנו ביחד.

אבל כנראה שזה היה גדול על התסריטאים, שרצו רק לשלשל לכיס את המיליונים שלנו בתמורה לפרסומת ארוכה במיוחד לכל מותגי העל. המסר שלהם מסתפק ב - קני לך ארנק (של לואי ויטון) ותחזרי לעיירה שלך כאילו שעשית את זה בגדול, ומיד הלוזר שהיית איתו יתפכח ויתחתן איתך, ובא לציון גואל. לפחות התפאורה לכל זה היא ניו יורק, ולא קטאר. גם משהו.