אני יודעת מה אתם רוצים שאני אעשה. עליתי עליכם מהשנייה הראשונה. ממש בא לכם שאני אקטול, אכפיש, אכתוש עד עפר את העיבוד הקולנוע ואעשה קציצות מארבעת הפרגיות האמריקאיות. נכון? נכון?! ובכן, למען האמת, גם לי. חבל רק שאני עומדת לעשות בדיוק את ההפך הגמור.

אני משערת שאין צורך להציג בפניכם את קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה, ארבעת הבנות שהפכו לתופעה שכולכם מכירים גם אם לא ראיתם אף לא פרק אחד מאחת הסדרות המפורסמות ביותר של שנות התשעים.

קראו עוד ביקורת על הסרט בפרשן:

♦ "סקס והעיר הגדולה הסרט" - ביגוד, ביגוד וביגוד מאת רועי ג.

♦ כשהסקס הולך נשארת רק העיר מאת קרן ד.

אנחנו פוגשים אותן שוב, 4 שנים אחרי שפגשנו אותן בפעם האחרונה. הילדים כבר יותר גדולים, האופנה השתנה והקמטים הוחלקו בלא מעט בוטוקס, אבל הניו-יורק היא אותה הניו-יורק, ובתפוח הגדול- כידוע, על אף שכל הנוצץ- קרטייה, הבעיות לעולם לא נגמרות. הן רק מתחלפות.

יותר מזה אין צורך שאני ארחיב. את השאר כבר תבינו לבד.

באמת שאני לא יודעת למה חשתי צורך כל-כך עז לראות את הסרט הזה. אף פעם לא הייתי מהמכורות שהולכות עם חבצלת ענקית וכעורה בדש החולצה רק כי קארי ברדשואו החליטה, מסיבה ביזארית כלשהי, שזה יפה. יותר מזה, מספר פרקי הסדרה שאשכרה ראיתי אפילו אינו עולה על סך מספר האצבעות שיש לי בגוף.

 
ובכל זאת ידעתי, שאם יהיה סרט אחד השנה שאסכים לבזבז עליו 1/6 מהמשכורת הצבאית שלי (כן, צה"ל הוא באמת כזה קמצן), זה יהיה זה.

ועם זאת, גם העובדה שנגיד, פסחתי לגמרי על כל העונה האחרונה, בכלל לא הפריעה לי to be carried away בעלילותיה של קארי והבנות. ואולי זה לטובה.

 
אולי ראיתי את הסדרה מספיק כדי להכיר את הנפשות הפועלות, אבל לא מספיק כדי לטפח הרים וגבעות באשר לעלילה.

ולא אכפת לי כל מה שיגידו עליו. לא סתם מדובר באחד הסרטים המדוברים והמושמצים של השנה. אני אפילו מוכנה להתערב איתכם על כמה וכמה נעלי מנולו בלאניק שהסרט הזה נועד להיקטל עוד לפני שבכלל יצא לאוויר האקרנים. אמרו עליו שהוא רדוד, אווילי ועוד כל מיני אימרות שפר שנונות שיצאו מפיהם של מבקרי קולנוע ממורמרים שבדיוק חזרו מפסטיבל הסרטים האפגאניים האחרון בקאבול.

 
ובכן, אם זה היה תלוי בי, כל הלשונות הרעות והקנאיות יכולות לתחוב את עצמן למקום בו השמש לא זורחת.

אבל אם בכל זאת היה בביקורות השליליות דבר אחד חיובי, היה שהן הנמיכו את הציפיות עד מתחת לקו השטיח האדום. למעשה, כל-כך ציפיתי להתאכזב, עד שאני מרגישה כמעט לא נעים על שכל-כך נהניתי.

 
ובשיא הכנות, אפילו לא הרגשתי שהאורך שלו נושק לשעתיים וחצי. אומרת לכם מישהי שמקבלת אלרגיה מכל סרט שנמשך אלפית השנייה יותר ממה שהוא אמור להימשך.

כנראה שהזמן עובר מהר כשנהנים. ואני נהניתי. אין לכם מושג כמה.

הוא הרבה יותר קליל מהסדרה עצמה, הרבה פחות סתמי ממנה, ובכל זאת מצליח לשמר את אותו הקסם שהפך את הסדרה לכל-כך נערצת, מבלי למחזר אותו או לחבוט בו עד מוות.

 
ועל אף העובדה שהוא לא חוסך מארבעת הבנות את מכותיה של כל בחורה ממוצעת על פני כדור הארץ, דוגמת הקילוגרמים העודפים, הצלוליטיס ושאר חבריהם במועדון הלבבות השבורים, הוא עדיין מצליח להיות זוהר ונוצץ עד כדי סינוור כמו שרק מנהטן סמוקת הקוסמופוליטן יודעת להיות.

 
וזה אולי הסרט היחיד בעולם שבו שלל הפרסומות הלא סמויות בכלל של לואי ויטון ושות` בכלל לא הפריעו, והפכו את כל הסיפור להרבה יותר יפה לעין (ואותי לירוקה מקנאה).

עם קצת גירל פאואר מפוכח וקצת קיטש שאף פעם לא מזיק, "סקס והעיר", גרסת הסרט, מתגלה כפיסת כיף צרופה, מצחיקה, סקסית ובכלל לא מטומטמת (טוב, אולי רק קצת), שגם אתם, גברברים יקרים, אם יש בכם טיפת חוש הומור וסט ביצים מהודר, לא תצטערו אם תסכימו לקחת חלק ממנה. יותר מזה, אם החברה שלכם תסחב אתכם לאיזשהו סרט בנות בזמן הקרוב- תקוו מאוד שזה יהיה זה.

 
ובשורה התחתונה- הרבה סקס, הרבה אהבה, כמות מכובדת של דמעות, לא מעט הומור, המון אופנה, ובעיקר הרבה מאוד כיף, וזה, אם תשאלו אותי, לפעמים כל מה שצריך.

קומדיה, ארה"ב, 2008

במקור: sex and the city: the movie  

במאי: מייקל פטריק קינג

תסריט: מייקל פטריק קינג

שחקנים: שרה ג`סיקה פרקר, קים קטרל, סינתיה ניקסון, קריסטין דיוויס, כריס נות`,ג`ניפר הדסון,  ג`יסון לואיס, אוון הנדלר, דויד היגנברג, ויליאם גרשון,מריו קנטוני