אתמול ראיתי את הסרט "אמא כפייתית". לאחר איחור של כמה שניות, גישוש באפלה ובלבול עם המדרגות התיישבתי בשורה אמצעית בפינה. לא מעניין? אז מה, גם הסרט לא משהו.

הסרט הבטיח לא מעט. השם נשמע כמו סרט מעניין ואף מצחיק, וגם התקציר (או איך שזה לא נקרא) בוואלה נשמע מעניין.

"מה הייתם עושים אם אמא שלכם הייתה עוברת להתגורר אתכם לזמן בלתי מוגבל? כשנוח קופר, גבר בן 29, מפוטר מעבודתו כמטפל, הוא בטוח שיותר גרוע מזה לא יכול עוד להיות. כשהוא מגיע לביתו הצפוף והמלא, הוא מגלה שזה הפך למקום מטורף עוד יותר.

מרילין, אמו השתלטנית מגיעה כשהיא גוררת אחריה את חמשת הכלבים שלה ומודיעה לו שהם כולם זקוקים למקום לגור בו.

הסיטואציות הקומיות נולדות בזו אחר זו בעוד נוח לומד להתמודד עם הלחצים של חיפוש עבודה, עם אישה שרוצה נואשות להיכנס להריון וגרוע מכל עם אמא שלא מפסיקה לחנוק אותו!" (לקוח מ"וואלה! סרטים)

או במילים שלי: אחרי שנוח (מקס שפרד) מפוטר הכל מתפרק לו, גם אם לא מיד. אמא שלו רבה עם אביו ומגיעה לישון לילה אצלו, לילה שהופך לשבועיים בלית ברירה מבחינת נוח. ואז מגיע לביתם גם מיילור (או משהו כזה אני חושב), שטוען שהוא נמצא בשביל סמינר שנמצא באיזור. הכל מתבלגן לו, החלום שלו הוא לפתוח מכון פיזיוטרפיה משלו, אבל בינתיים מחפש עבודה אצל הבוס הקודם שלו, דוני. הוא מקבל את העבודה, אבל אז מתברר לו שגם אמא שלו עובדת במכון השטיחים של דוני. זה רק הורס הכל, האמא שמחה לעבוד עם הבן והוא לא ממש. בינתיים, מרילין, האמא, חושדת בבעלה (שבמשך כל הזמן גר עם אמו, הלן) שהוא בוגד בה ויוצאת למעקבים ליד הבית. כשמרילין לא ממש מצליחה לעבוד כראוי ובמהירות המתאימה מעמיד דוני את נוח בבעיה - או שאתה, האחראי עליה, מפטר אותה - או שאתה בחוץ. תחת הלחץ נאלץ נוח לפטר את אימו, אבל מתפטר בעצמו, יוצא מהכלים. האמא בורחת והוא מרביץ לדוני עם חרב של בובה כלשהי. הוא נעצר, ובינתיים מתחמק כל פעם מחדש מרצונה של אשתו להיכנס להריון. היא מבינה את ההתחמקויות שלו ובורחת לו. בינתיים מרילין מבינה סופית שכל החיים שלה היו רעים ושהיא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה ומשתכרת. בסופו של דבר, היא הולכת על בעלה ומוציאה ממנו שהיה לו סטוץ' של שתי לילות. בזמן שאף אחד לא שם לב - הלן, הסבתא היושבת על כסא גלגלים, מקבלת התקף לב ועפה אל תוך משטח הבאולינג בו הם היו. בטקס האשכבה שלה לאף אחד אין מילים טובות עליה, ובימת הנואמים בכנסייה הופכת לזירת התגוששות בין מרילין לבנה נוח. 

זה הקטע המרכזי בסיפור - נוח ואמו מאשימים בגילוי אחד את השני, כשכל אחד עולה לבמה אחד אחרי השנה - עד שמרילין אומרת שלמרות הכל - הוא עדיין בנה, ועל לידתו היא לא מצטערת, בניגוד לשאר הדברים. כאן מגיעה התפנית - והעניין בין נוח לאמו נפתר. נוח הולך לחברתו של אשתו, הולי, ושם הם משלימים את ההדורים וסוף סוף הוא לא מתחמק. בסוף, מרילין עוברת לגור עם מיילור (או איך שלא קוראים לו) והסרט נגמר.

נוח הוא דמות שנכנעת למערכת. כשאשתו רוצה ילד - הוא לא אומר לו למרות שהוא לא רוצה, לפחות בחלק הראשון של הסרט. כשהוא במצב שבו הוא חייב לפטר את אמו או להתפטר הוא מפטר אותה למרות שזה הדבר האחרון שרצה. בסוף הוא בעצמו מפוטר, גם אם זה בגלל התגובה שלו אחרי שפיטר את אימו. הוא גם לא מצליח לגרום לאמא שלו למצוא מלון, ונאלץ לתת לה לגור בביתו. הוא גםלא מצליח למנוע ממנה לגנוב לו את המכונית ולצאת למעקב אחרי אביו. כמו שנאמר "עבירה גוררת עבירה" כך נוח - כל הצרות באות ביחד, כל אחת ממקום אחר ומפרקות אותו.  

סרט חלש. הבדיחות לא מצחיקות, ובמקום להיות סרט מצחיק הצחוק זז הצידה - זאת קומדיה רומנטית שהרומנטית הרבה לפני הקומדיה. העלילה דלה למדי ולא מעניינת. אז אשתו בורחת לו לשתי דקות, אז הוא פיטר את אמא שלו, זאת עלילה לסרט? היא גם נפתרת מהר מדי. הבעיות בין נוח לאשתו נסגרות תוך שניות, כך שנשארנו רק עם סצנה אחת, זאת של הטקס של הלן. כשמרילין אמרה שהוא הבן שלה ושזה מה שהכי חשוב וכו'. זה יפה, זה השיא ללא ספק - אבל גם פה הבעיה נפתרה בכלום. כביכול נוח בשבוע הגרוע בחייו - סבתו מתה, הוא מפוטר פעמיים מעבודתו, נשלח למעצר, מאבד את העשתונות גם על כאלה שלא ממש קשורים, ואמו ואשתו בסכסוך איתו - אבל בסוף הכל נפתר. הבית חוזר להיות שלו ושל אשתו במקום של ארבעה, הוא משלים עם כולם - רק הסבתא לא חוזרת לחיים (וגם אם לא, אז לא נורא. בסרט הזה הסבתא היא הזאת שתומכת כל הזמן באבא, שונאת את מרילין וכמעט לא מתקשרת עם נוח או אשתו). הלכתי לסרט כי הוא נשמע מעניין, אבל בפועל כל "הצרות" היו טיפשיות במיוחד. לא צריך 92 דקות בשביל כזאת עלילה דלה וקצרה. אין בה שום ייחוד ושום דבר שזוכרים אחרי הסרט. סתם. בעצם, אם מוציאים את הסצנה של הקרב על הבמה בין נוח למרילין (באשכבה) אין סרט.

גם השחקן הראשי, מקס שפרד, יבש ומשעמם. לא ברור אם הדמות אמורה להיות משעממת או שהשחקן משעמם - אבל השחקן לא באמת טוב. הוא לא הצליח לגרום לנו להרגיש שהוא במשבר והבדיחות שלו (זאת לא אשמתו) חלשות וציניות בצורה מרגיזה. היו כמה הבלחות, כמה בדיחות נחמדות - לא יותר. העלילה היא ירידה גדולה, כלומר התרדרות מבחינת נוח, שנפתרת תוך זמן קצר בצורה משעממת. לא ראו אותו מתפרק, לא ראו אותו מתאמץ, חושב, נכשל שוב ושוב ורק בסוף מצליח. תוך כמה שניות הוא משכנע את אשתו והכל בסדר ופשוט. בסדר ופשוט מדי. 

אז מה מעניין בזה? קיוויתי לסרט מעניין, מלא בתהפוכות, יותר בדיחות. נכון, כמו שהיה צפוי הגעת האמא גרמה לכל הצרות (אם הוא היה מקבל את העבודה אצל דוני בלי אימו הוא היה נשאר בה זמן רב, אבל היא עבדה רע והפריעה לו כל הזמן), אבל במקום לעשות מזה קומדיה מצחיקה בה האמא לא מבינה שהיא מעיקה זה היה סתם. לא ממש ברור למה הוא שונא את האמא, למה היא כ"כ מעצבנת, לא מספיק בדיחות שמסבירות למה היא מעצבנת. זה דווקא התחיל נחמד, כשהיא הגיעה והייתה נודניקית - אבל בהמשך זה הפך לסתם. כלום. אז היא פתאום מבינה שהחיים שלה דפוקים ולומדת להשלים עם זה - בסדר, נחמד, אבל למה גומרים את הסיפור כ"כ מהר? סתם ככה היא פתאום רוצה להתחיל הכל מההתחלה ואז מוותרת על זה? אז מה קרה?

בקיצור: סרט סתמי, דל. לא גרוע בצורה יוצאת דופן, אבל יותר רע מטוב. חבל שיוצרי הסרט לא התעכבו יותר על ההידרדרות ופתרו אותה כ"כ מהר - ופשוט השכיחו את כל העניין. היה אפשר לעשות את הסרט גם בשעה ולא היה קורה כלום.

ציון לסרט: 2 מ-5. כי היו כמה בדיחות נחמדות וכי הפופקורן היה טעים. 

הערה: זאת הפעם הראשונה שאני מבקר סרט קולנוע, אז לתשומת לבכם. נראה לי שהסבר העלילה שלי לא היה משהו, אני מקווה שמי שקרא הבין - או לפחות ראה את הסרט. מצד שני, אני לא רוצה להיות אכזרי - אני מקווה שמי שקרא לא ראה את הסרט כי הסרט חלש.