לאוהבי המוסיקה הקלאסית ובייחוד לאלה האוהבים יצירות בהן פרק מקהלתי היתה השבוע "עבודה" רבה. הושמעו שלושה קונצרטים כאלו עם תזמורות שונות ומקהלות שונות. תחילה שמענו את הפילהרמונית עם הסימפוניה מס'3 של מהלר, לאחר מכן פולנג-גלוריה וס' מס'9 -בטהובן עם תז' ראשל'צ ואמש את סטבאט מאטר מאת דבוז'ק עם התזמורת הסימפונית ירושלים.  

יצירה זו שנכתבה בעקבות אסונות שקרו במשפחתו של המלחין-פטירת בתו בת היומיים,בתו בת ה11 חודשים ובנו בן השלוש, אפשר לומר כי היא בעצם  מוסיקה על כאבו האישי בהסתמך על תמליל המפורסם.  

סטבאט מאטר הנה יצירה -קינת אם על מות בנה. מלחינים רבים חיברו מוסיקה עפ"י טקסט נוצרי ידוע שנכתב במאה ה14 אך דבוז'ק שינה שינויים לא משמעותיים את הטקסט. בניגוד למלחינים אחרים שכתבו סטבאט מאטר דבוז'ק כתב את יצירתו עם מסר אופטימי. היצירה שלו הנה יצירה עם רגש ומשתתפת בצערה של האם שאיבדה את בנה ומבכה אותו. זאת יצירה מלאת פיוט וסבל אך יחד עם זאת לא מדכאת, עם רוח אופטימית וצליל של תקוה. החיים חייבים להמשך.  

בביצוע הפעם השתתפו במסגרת הסידרה הליטורגית של האופרה הישראלית התז' הסימפונית ירושלים-מנצח ג'יימס ג'אד, המקהלה הפילהרמונית ת"א והסולנים לריסה טטוייב, סבטלנה סנדלר, פליקס ליבשיץ ופיטר סטרומר.  

יצירה זו מלאת הרגש כאמור היתה צריכה לרגש את המאזינים וכן את המנגנים אך זה לא קרה לפחות אצלי. זאת יצירה שיש לה תוכן , מתח פנימי רב שיאים מפוזרים לאורך כל היצירה וכל זאת לא כל כך הורגש בביצוע הפעם. המנצח האורח מבריטניה לא הצליח להלהיב את התזמורת, לבנות את המתח הפנימי הרגשני שביצירה ולהבליט אותו ובהתאם לכך התזמורת ניגנה בסדר אך לא יותר מזה וכך יצאה ידי חובתה.  

המקהלה נתנה את המקסימום שהיא יכולה ובהשוואה למרכיבים האחרים של הקונצרט היה זה מספיק.השירה היתה אחידה וטובה. לא כך היה עם הסולנים. אתחיל מהסוף להתחלה. הבס בריטון-סטרומר היה אפטי, קול חלש ו"נחבא  אל הכלים". ליבשיץ-טנור וטטוייב-סופרן ששמענו לא מזמן ביבגני אונגין, ושם היו טובים מאוד, לא התאימו בקולותיהם ליצירה מסוג זה שנוגן.בניגוד לטטוייב, ליבשיץ שר שירה משוללת כל רגש וללא הבעת פנים המראה על רגש כל שהוא. סנדלר-מצו סופרן בקטעי הסולו שלה היתה טובה מאוד. יש לה קול חזק ונעים ביותר. לאורך כל היצירה ובייחוד כאשר כל ארבעת הזמרים שרו ביחד, קולות הנשים עלו על קולות הגברים ולא פעם הם כוסו לגמרי ע"י הנשים כאשר הקול הדומיננתי היה של טטוייב.  

לראות או לא לראות: למרות מה שכתבתי, הקהל הצמא כנראה ליצירות כנסייתיות ליטורגיות קיבל את הביצוע במחיאות כפיים ממושכות.