המחזה רביזור מאת גוגול הוצג בארץ פעמים מספר בגרסאות שונות כולל גירסה מעוברתת בשם מבקר המדינה מאת אילן חצור. הפעם ההפקה בבימויו של ישי קרני אקאהוז שנדמה לי שכבר הוצגה באותה גירסה לפני כשנה ומשהו בתיאטרון תמונע אם כי עם צוות שחקנים אחר.

הבימוי הפעם קלאסי שבקלאסי וללא כל סממנים של מודרניזם. זה כולל את התפאורה,התלבושות והמשחק ההבעתי המודגש ודי כבד כפי שהיה נהוג לשחק לפני דורות ברוסיה. למרות זאת הכל מתקבל בצורה אמיתית והיטב.
 
ניקולאי גוגול נולד ב 1809 כתב את הרביזור ופרסם אותו בהיותו בן 27. ספר זה העניק לו את ההכרה הציבורית כסופר.
הספר שהיה מלא ביקורת נגד השלטונות אמנם פירסם אותו אך הוא נאלץ לעזוב את רוסיה ורוב ימי חייו לאחר מכן בילה מחוצה לה.

גוגול נחשב לאחד מגדולי סופרי רוסיה. הרביזור זכה בארץ בלפחות ארבעה תרגומים ביניהם גם של יעקב שבתאי, נסים אלוני ואברהם שלונסקי.

התרגום הנוכחי הוא חדש של רועי חן ומשתדל ומצליח להיות קליל שוטף ובשפת העם. למרות שהמחזה נכתב לפני כ 150 שנה עדיין לא פגה אקטואליותו. המחזה מתאר את השלטון המושחט ברוסיה בתקופת הצאר. עקב טעות בזהוי אדם תמים המבקר בעיירה נחשד ונחשב למבקר שבא מטעם השלטונות לעשות ביקורת בעיירה.

כל אחד לפי תורו מציע לו שוחד ,כספים וכל טוב כדי לכסות על המעשים שלהם בעבר. במחזה מתגלה הפרובינציאליות של אנשי העיירה הרואים באיש דוגמה .

המבקר המדומה מנצל כל הזדמנות כדי להתעשר על חשבונם ומתברר לו שאין איש ישר בעיירה. ראש העיר דואג לכיסו ולא לרווחת התושבים. החינוך אינו חינוך אלא מקור של הכנסות לעומד בראשו. האשפוז נעשה לתועלת האחראי בלבד. בבית המשפט אין צדק ומגדלים בו בעלי חיים. אין פרטיות בעיירה ויצר המציצנות גובר על הנאמנות למשרה. גוגול מתאר את השררה בסרקזם ובקוים שליליים ביותר.

יש בעיה עם משחק המשתתפים. יש שני תפקידים ראשיים של ראש העיר המבוצע היטב ע"י דביר בנדק ושל המבקר המדומה
המשוחק על ידי הבמאי ישי קרני אקאהוז. שניהם מבוצעים היטב.

בנדק מדבר בקצב מסחרר בצרורות ומהירות הבזק אך בהיגוי ברור שאפשר להבין כל מילה ומילה היוצאת מפיו. משחקו מסוגנן וטוב. קרני הוא הגיבור הראשי אך איננו מרגישים התפתחות כל שהוא במשחקו לאורך כל ההצגה.בכל זאת נהנתי מאוד ממשחקו.

כל שאר התפקידים נראים כתפקידי משנה של סטריאוטיפים ומבוצעים לא רע בהדגשת הצד הסטירי קומי של כל אחד. זאת סאטירה חברתית שעד היום לא סר חינה. התלבושות והתפאורה הוצבו ע'י בית הספר לעיצוב אמנויות הבמה בהנהלת רקפת לוי והם התאימו לבימוי.

לראות או לא לראות: המחזה מצויין.נעים היה לראות הצגה החורגת קצת מהשיגרה ומגישה מחזה קלאסי בצורה שונה.