הקונספט ידוע ומוכר - קבוצה של אנשים, שונים איש מרעהו המדמים מיקרו של האוכלוסיה בארץ סגורים במקום אחד. בינתיים, אינני מוצאת עניין מיוחד באינטרקציה בין האנשים מלבד אולי העובדה שאפשר לראות במקום מעין משל על החברה האנושית ועל טבע האדם. סצינת "ההדחה" בה כל אחד בוחר שני שמות של מי שהוא מעוניין שיעזוב את הוילה היא דוגמא יפה לכך - אשר, חובש הכיפה ידיח כמובן את שפרה, לא בגלל שהיא תורמת פחות להוויה הקבוצתית אלא רק מאחר והיא מייצגת משהו שמאיים על עולמו (בת של רב שחזרה בשאלה).

עינב, הבחורה ה"פשוטה" מאשקלון מצביעה כצפוי נגד קרן "הצפונית" הפורטת על רגשי הנחיתות שלה בצורה בולטת לעין. אפילו רנין, האינטיליגנטית שבחבורה (ובאמירה זאת אני כביכול מצפה ממנה לשקול שיקולים "לטובת המשחק") בוחרת להצביע נגד אשר, שכמה שעות קודם התבטא בבוטות כנגד אלה שתמכו בפירוק ההתנחלויות. בינתיים נראה כי דווקא מיקי, המכוערת שבקבוצה (ליוסי הדורבן יש לפחות קסם) היא היחידה שמצביעה אסטרטגית - כנגד בועז, חסר הטעם והריח שהועמד כבר להדחה ויש לו סיכוי גבוה להיות מועמד בשנית ויוסי שברור שכולם יצביעו נגדו -הצבעה כנגד שניהם, תאפשר לה לשרוד עוד קצת (ואולי להרוויח עוד מעט מאור הזרקורים) עד שתיבעט החוצה. אולי זה בגלל שמדובר יחסית בשלב מוקדם למשחק בו עדיין לא ברור מי נגד מי ואולי בשם הנטייה לפתח אנטי כנגד השונה ממך. 

כבר בשבוע הראשון, עומדים הדיירים בפני "דילמת המוסריות היחסית" - האם בשביל להשיג חסינות כדאי לבקש את הקוד של הכספת, לגנוב את הכסף המצוי שם ובכך להוריד את התקציב השבועי ב-50%? מיקי מבקשת את הקוד מבלי להניד עפעף. יוסי חושב קצת ולבסוף... לוקח. האם "בשם המשחק" ניתן להצדיק את המעשה (המכוער?) כנובע מהנסיבות או שמא יש מעשים שאין לעשותם, אף במחיר הדחה מהוילה??

עוד דבר מעניין הוא שדווקא הערבייה, באופן אירוני היא היפה והאינטיליגנטית שבחבורה - חזון אחרית הימים או סתם מקרה????