מס' צפיות - 541
דירוג ממוצע -
ואלס עם מרז'אן
אירועי המהפכה החומייניסטית דרך עיניה של ילדה בסרט המצויר "פרספוליס". "ואלס עם בשיר" 2 ? לא ממש.
מאת: איתן ווייץ 17/09/08 (13:39)

עולם מוזר והפוך הוא עולם הפצת הסרטים בישראל. הסרט "פרספוליס" היה אחד הסרטים הבולטים בעולם בשנה שעברה. מאז בכורתו בפסטיבל קאן ב-2007, בו זכה בפרס חבר שופטים, קצר הסרט שבחים והיה מועמד לפרסים רבים ברחבי העולם. הוא נבחר לנציג של צרפת לאוסקר האמריקאי (בצעד שהפתיע רבים, מכיוון שהפייבוריט היה הסרט "אדית פיאף - החיים בורוד"). "פרספוליס" לא הצליח להשתחל לחמישיה הסופית בקטגורית הסרט הזר, אבל היה מועמד לאוסקר בכל זאת, בקטגורית סרט האנימציה (והפסיד ל"רטטוי"). בצרפת הוא זכה בפרס ה"סזאר" לתסריט המעובד וסרט הבכורה. בישראל ראה הסרט אור מקרנה בפסטיבל ירושלים 2007. והוא יוצא לאקרנים בארץ יותר משנה אחרי.  בנוסף, בהחלטה תמוהה, החליטו המפיצים להוציא את הסרט לאקרנים בשתי גרסאות : המקורית (תחת הכותרת המשונה : "מדובב לצרפתית"), וגרסה נוספת, מדובבת לאנגלית. הייתי מבין אם היתה גרסה מדובבת לעברית, אבל לאנגלית ? למה ?

 

לפני מספר חודשים יצא לאקרנים בישראל ובחו"ל הסרט "ואלס עם בשיר". בעיתונות העולמית התחילו הביקורות למתוח קוי דמיון בין "בשיר" , הסרט הישראלי החדש, לבין "פרספוליס" הצרפתי מהשנה שעברה. אני מניח שבישראל יעשו את אותו דבר, אבל הפוך - קווי הדמיון ימתחו בין "פרספוליס" החדש לבין "ואלס עם בשיר" שכבר ותיק על המסכים. לדעתי, למרות ששני הסרטים הם סרטי אנימציה, ושניהם מבוססים על אירועים שקרו באמת (ושניהם מסופרים בגוף ראשון), ההשוואה בין שני הסרטים מופרכת. "ואלס עם בשיר" הוא סרט דוקומנטרי, שמשתמש בטכניקת אנימציה בצורה מבריקה, על מנת להעביר מסר שהמלחמה אינה משחק. "פרספוליס" בנוי מאפיזודות הלקוחות מחייה של הגיבורה, וכמו עובדו לסצינות בסרט עלילתי. התוצאה חביבה, מרגשת לעיתים, אבל חסרה עוצמה.

 

מרז'אן סאטראפי נולדה באירן ב-1969. כשהיתה ילדה, בסוף שנות ה-70, התרחשה המהפכה החומייניסטית, שהביאה איתה תקוות גדולות, ומקץ זמן לא ארוך, אכזבות גדולות עוד יותר, ומשטר דתי קיצוני ומעיק. החלק הראשון של הסרט הוא האפקטיבי יותר. הוא מסתכל על האירועים ההיסטוריים שהתרחשו מתחת לחלונה של משפחת סאטראפי בעיניים של ילדה. התמימות והסקרנות הטבעיים של מרז'אן, והשאלות הרבות שלה, מציירות לפנינו, האנשים שלא מכירים את העולם האירני שמעבר לחדשות, תמונה חדה וברורה יותר של החיים במקום שעובר שינויים. הסרט עוקב אחר סיפור חייה והתבגרותה של סאטראפי. בשלב מסוים, כשהמשפחה רואה שהחיים הופכים קשים מנשוא, היא שולחת את מרז'אן ללימודים באוסטריה. זוהי נקודת השינוי בסרט. מסיפור שמסופר מבפנים, הופך הסרט להיות מנשר פוליטי של תרבות המערב החופשית נגד תרבות האיסלאם הקיצוני. לאחר מספר הרפתקאות בוינה, חוזרת מרז'אן סאטראפי לחיות באירן עם משפחתה, אבל זו כבר מרז'אן אחרת. היא חוותה את החופש של התרבות המערבית, והיא אינה יכולה לקבל את החוקים הנוקשים של הדת, ששולטת במדינה תחת השליט חומייני. כבר לא מדובר בילדה תמימה, אלא באישה שחוותה חופש, ואינה יכולה לסבול שמגבילים אותו. היא עושה נסיון להילחם בחוקים, אבל זוהי כבר מלחמה שבאה מבחוץ, מהמערב, ולא מבפנים, ועוצמתו של הסרט, שהופך להיות דידקטי, נפגמת. בסוף הסרט היא עוזבת את אירן לתמיד, ועוברת לחיות בצרפת. אנו נותרים עם סרט מצויר - לא רע, אבל לא מספיק.

 

"פרספוליס" התחיל את חייו כספר קומיקס. עם הצלחתו הוא עובד לסרט. התסריט משתמש בטריק מיותר של מסגור הסיפור, כאשר הדמות הראשית מסתכלת מההווה אל העבר, וכמו סיפורי הקומיקס, הוא רצף של סצינות, בחלקן מצחיקות ומתוקות, ובחלקן מרגשות. את הקולות לדמויות מספקים שחקנים צרפתיים מפורסמים, ובראשם ניצבת קתרין דנב ("רתיעה", "8 נשים", וסרטים רבים נוספים). אליה מצטרפים דניאל דריה ("8 נשים"), קיארה מאסטרויאני (ביתה של קתרין דנב, ושחקנית בזכות עצמה) וסימון אבקאריאן (שהשתתף, בין היתר, ב"ולקחת לך אישה" של רונית ושלומי אלקבץ, וגם בסרט ההמשך, "שבעה", שיעלה בשבוע הבא).

 

"פרספוליס" הוא בסך הכל סרט חביב ומעניין, אבל גם אחד שהיה יכול להיות יותר טוב. ולמרות זאת, מומלץ.

הכותב הוא בחור רמת שרוני בן 35 שמאוד אוהב קולנוע

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר