"קורוס ליין" או בשמו העברי "שורת המקהלה" הינו מחזמר מצליח שעלה על במות ברודווי החל משנת 1975 ועד לשנת 1990, ולאור זאת נחשב לאחד ממחזות הזמר שוברי השירים במשך הופעתם בדומה ל"קטס" ול"פאנטום האופרה". בשנת 1985 יצא לאקרנים הסרט בכיכובו של מייקל דאגלס שזכה גם בתשעה פרסי טוני. המחזה נכתב ע"י ג'יימס קירקווד וניקולס דנט, השירים נכתבו ע"י אדוארד קלבאן והלחנים נכתבו ע"י מרווין האמליש.

המחזמר מגולל את סיפורם של אנשי שורת המקהלה, רקדנים - זמרים, אשר מגיעים חדורי מוטיבציה לאודישן למחזמר חדש בברודווי בשנת 1975. לכל אחד מהם יש את הסיפור האישי והמיוחד שלו, והם שונים מאוד אחד מהשני - בגיל, ברקע, בחיבורם למקצוע, בהתנהגות ועוד. במאי המחזמר מבקש להכיר אותם לעומק לפני שיודיע על בחירותיו הסופיות.

בבית צבי עולה המחזמר זו הפעם השלישית, והפעם על הבימוי ועל הכוריאוגרפיה הופקד עוז מורג, אשר היה גם אחראי למחזמר "חתולים" שעלה לפני כשנה בבית צבי. זוהי ההפקה האחרונה בה משתתפים תלמידי מחזור מ"ו אשר עומדים בימים אלו רגע לפני סיום לימודיהם, ועלילת המחזמר במידה רבה משקפת את מה שעומד בפני כל אחד ואחד מהם.

עוז מורג העדיף בימוי מינימלי להצגה שהתמקד ביכולות הריקוד וביכולות המשחק ולא בתפאורה ססגונית, ובעיני טוב שעשה כן, והשחקנים בהחלט מצליחים לשמר את העניין לאורך כל ההצגה. יחד עם זאת, לטעמי הייתה בעייתיות בתפקיד במאי המחזמר, זאק, בעיקר בתמונות שבהן לא היה נוכח פיסית על הבמה. כמובן, אלו אילוצים של העלאת מחזמר מסוג כזה בתיאטרון ולא בקולנוע. הכוריאוגרפיה הייתה מצוינת ומרשימה, והדגישה היטב את יכולותיהם של כלל השחקנים, בייחוד בשילוב שבין ריקוד, שירה ומשחק.

המחזמר תורגם ע"י יואב גינאי, אך בעיני לא תמיד היה נאמן לטקסט המקורי. הניהול המוסיקלי נעשה ע"י אמיר לקנר, אשר עשה לטעמי עבודה טובה מאוד. התפאורה שעיצב יוסי בן ארי המחישה את הסביבה בה מתרחשת העלילה - מעין סטודיו לריקוד, ורק בתמונת הסיום הבמה הפכה להיות צבעונית יותר, ולדעתי לא היה צורך ביותר. גם לתאורה היה כאן תפקיד חשוב, ואופן עיצובה בהחלט השיג את המטרה. התלבושות שעוצבו ע"י יובל כספין היו יפות מאוד, עמדו היטב במבחן התקופה, והיו מרשימות בתמונת הסיום.

השחקנים, רובם ככולם בוגרי השנה השלישית, הוכיחו שוב את יכולותיהם המופלאות בהעלאת הפקות של מחזות זמר. הם עמדו בהצלחה רבה בשילוב של המשחק, של הריקוד ושל השירה יחד, וזהו אינו עניין של מה בכך, קל וחומר במחזמר מסוג זה המשלב כוריאוגרפיה שאינה פשוטה עם שירים שאינם קלים לביצוע.

אייל קנטוב בתפקיד זאק, במאי המחזמר, היה טוב כשעמד פיסית על הבמה, אולם כאשר שוחח עם השחקנים בזמן האודישן ועמד מאחורי הקהל, הייתה לי תחושה שמדובר בקריינות או בהקלטה. שחר רז בתפקיד לארי, כוריאוגרף המחזמר, עשה עבודה טובה, אם כי לטעמי היה נכון שיבלוט יותר ויתפוס תפקיד מרכזי.

אניטל אלבחר בתפקיד שילה, הרקדנית הותיקה והמתנשאת, עשתה עבודה מצוינת בגילום הדמות וכמו תמיד הייתה נפלאה ; מירב הררי בתפקיד ואל, הוכיחה שוב את הצטיינותה בגילום דמויות סטריאוטיפיות וקומיות ; שחר פרץ בתפקיד מייק היה נפלא בריקוד והביא לידי ביטוי את כישרונו הייחודי ; אמיר הלל בתפקיד ריצ'י היה מעולה בשירה, בריקוד ובמשחק ויש לו נוכחות בימתית חזקה ; אור אילן בתפקיד בייב ריגשה אותי מאוד וניכר כי היא "חיה" את הדמות שגילמה ; אלינור פלקסמן בתפקיד דיאנה הוכיחה שוב שהיא זמרת מצוינת בעלת יכולות קוליות מרשימות ; ניר שיבר בתפקיד בובי ואדיר מור בתפקיד גרג היו מצוינים וגילמו את הדמויות היטב תוך שימוש בהומור הנדרש ; לירון לוי בתפקיד פול היה מעולה, והצליח לרגש את הקהל ; קרן מור בתפקיד ג'ודי הייתה נפלאה ומלאת הומור ; תדהר יששכר בתפקיד אלן דה לוקה וגיל לוי בתפקיד קריסטין דה לוקה עשו עבודה מצוינת בגילום דמויותיהם והשילוב ביניהם היה יפה מאוד ; לירון מזרחי בתפקיד קאסי הייתה טובה, אך מהות יחסיה עם הבמאי בעבר לא באה מספיק לידי ביטוי.

בנוסף, שיחקו בהצגה : ג'סיקה אוזן בתפקיד מגי, מיכל פוליצר בתפקיד קוני, אברי ארבל בתפקיד מארק ואור משיח בתפקיד דון. משתתפים נוספים : אפי ביבי, לירן אש, מאור דהאן, קארין הרשקוביץ, שירי כהן, אביטל מטרי, נגה מילשטיין, לורן סביר, אמיר שורש ואמבר עמיר. כולם ללא ספק מוכשרים מאוד.

שורה תחתונה : מחזמר מהנה מאוד בביצוע מוצלח של כלל המשתתפים ועם הכוריאוגרפיה המרשימה של עוז מורג. מומלץ בחום!