ב1939 עם פרוץ מלחמת העולם השניה כתב ברכט את מחזהו הנודע" אמא קוראז וילדיה " בכוונה ברכט כתב על מלחמה רחוקה שהתרחשה במאה ה17 ונמשכה משך 30 שנה כשהרקע איבה בין קתולים לפרוטסטנטים."מלחמת דת רצויה לאלוהים" זהו מחזה פציפיסטי אנטי מלחמתי המראה את סבל האדם בעת מלחמה,את הרצון לשרוד, את תאוות הבצע הגורמת לאמא קוראז לאבד את ילדיה.

היא אינה לומדת מי מה שעבר עליה וממשיכה את דרכה לבדה רתומה לעגלתה כדי למכור את מרכולתה בעקבות החיילים. זהו סיפור קשה של אנשים החיים במלחמה ומנסים בכל כוחם לשרוד וגם לצאת נשכרים ממנה.שני אלמנטים במחזה הישרדות וחמדנות.אומרת קוראז "אני שמחה שיש שלום אפילו והוא מחסל אותי" אך יחד עם זאת היא אומרת "תודה לאל השלום נגמר לפני שהספקתי להפטר מהסחורה" "השלום הוא סתם בלגן"  

המחזה "קרקס קוראז" על פי "אמא קוראז וילדיה " מאת ברטולד ברכט הגרמני הועלה לראשונה במסגרת בית הספר לאמנויות הבמה מכללת סמינר הקיבוצים וכעת כהפקה עצמאית בתיאטרון הערבי -עברי ביפו.  

יגאל עזרתי עיבד וביים את המחזה כאשר העביר את העלילה כמתרחשת בתוך קרקס. כל השחקנים מופעים כשהם מאופרים  כבקירקס. יש שתי אפשרויות לבקר את העיבוד.אחד בהשוואה למקור ואפשרות אחרת לראות את העיבוד כמחזה בפני עצמו ללא קשר עם המקור. אלך בדרך הביניים עם נטיה לדרך השניה.  

עזרתי בהעבירו את העלילה לקרקס יצר הצגה מבדרת ,בידורית,קלילה,זורמת היטב, מלאת קצב תנועה וצבע.בהצגה שראיתי נוכחו הרבה ילדים מכיתות הנמוכות של בית הספר העממי שהובאו במרוכז.כולם היו מרותקים, שקטים והראו שהם נהנים מהמוצג.שיחה עם כמה מהם בתום ההצגה אישרו לי עובדות אלו. ההצגה מלאה בתעלולים קירקסיים ,תאורה מצויינת-זיו וולשין והבמה בחלל המיוחד של התיאטרון למרות העדר תפאורה (החלל המיוחד הוא תפאורה בפני עצמה)פרט למסך אדום ואביזרים בעיצוב קארין דויד  נראתה לאורך כל ההצגה יפה,צבעונית,מרהיבה ומעוצבת בטוב טעם. אם מתעלמים מהמקור ורואים את העיבוד כמשהו עצמאי זאת הצגה מעולה מכל הבחינות.היא שומרת את הרעיונות המרכזיים של המחזה המקורי בהגשה קרקסית קלילה ומבדרת.  

בעיבוד נעשה פיצול של התפקידים הראשיים של אמא קוראז וקאתרין בתה כאשר כל תפקיד משוחק ע"י כמה שחקניות המתחלפות ביניהן תוך כדי ההצגה. הרעיון יפה אם מדובר בגימיק.הוא היה אולי מוצדק כאשר ההצגה  הוצגה במסגרת סמינר הקיבוצים כדי לתת הזדמנות לתלמידות להתנסות בתפקידים שונים בעלי אופי שונה באותה הצגה ובאותו הזמן וכן כהזדמנות למספר רב של תלמידות לשחק את אמא קוראז אך כהצגה עצמאית בפרינג' לא ראיתי סיבה והצדקה כל שהיא לכך כי הפיצול לא נתן פן שונה לתפקיד. החלפה זו לא איפשרה לשחקן להכנס היטב ולעומק לתפקידו ביחוד במחזה זה הקשה והמורכב.  

הן יעל טוקר ושנטל כהן כאמא קוראז והן הדס לקט,דורין גלעדי וגילה פוליצר כקאתרין הבת  מלאו את תפקידן היטב ובכשרון בקרקס אך מענין היה לראות אם יכלו לעמוד בדרישות התפקיד לו הוצג המקור.התפקיד של קוראז במקור קשה, עמוק ומורכב ובבימוי זה כקרקס הוא בוצע היטב וטוב. טובים היו רוי קלדרון כבנה אייליף,אופיר דואן כשוויצרקראז בנה השני ,איציג גולן כטבח ,הכומר משה אשכנזי וכל שאר השחקנים הרבים.  

ראויה לציון גילי סער הן בנגינה בפסנתר והן במשחקה ותנועותיה ה"קירקסיות" נקודת זכות למעבד שלא ניסה בעיבוד לעשות את המחזה אקטואלי למציאות שלנו בארץ וימינו אנו. הרעיון כל כך ברור שלא היה צורך להוסיף לו.  

לדברי המעבד הוא העביר את העלילה לקרקס כי אנו חיים בתקופה של טירוף כמו המציאות של קוראז. המחזה קשה והעברתו לקרקס הפך אותו לבידורי. הרעיונות המרכזיים במקור נשארו גם בעיבוד אך הם ברובם הלכו לאיבוד בשפע ההמצאות, פעלולי הקרקס והתנועה הסיבובית האין סופית הנהדרת של גבי אלדור.  

לראות או לא לראות: אם באים לראות את ברכט-אין זה המקום המתאים. אם באים לראות הצגה יפה, מבדרת, עצמאית, מבוצעת היטב והשומרת במידת מה רעיונות ברכט אז ההצגה מומלצת.