המחזה "שמו הולך לפניו" הוא קומדיה סאטירית אשר נכתבה ע"י אפרים קישון, גדול הסאטיריקנים הישראליים, והוא הועלה לראשונה בתיאטרון הבימה בשנת 1953, כך שעברו שנתיים בלבד מאז שסיים את לימודיו באולפן. זו הייתה הקומדיה המקורית הראשונה שהועלתה בתיאטרון הבימה, והיא הועלתה חרף העמדה לפיה התיאטרון הלאומי אמור להעלות יצירות דרמטיות קלאסיות ומודרניות, ולא קומדיות קלילות.

 
צבי פרוצ'קין (שלמה בר-אבא) הוא עולה חדש ותמים אשר הגיע ארצה, ובינתיים מתאכסן אצל קרוביו המודאגים, יעקב פרוצ'קין (יוסי קאנץ) ואישתו פרידה (מיקי קם), אשר חוששים מכך שיתנחל בביתם לעד. לפיכך, הם מנסים לסייע לו במציאת משרה וחושפים בפניו את עובדות החיים בארצו החדשה - ללא פרוטקציה או פתק (צעטאלע) מהאיש הנכון לא יצליח למצוא עבודה. בזכות הפתק שכותב דייר המשנה חסר הכל, איתמר לבנון, ששמו "מצלצל" טוב וחשוב, צבי מתמנה למנהל מחלקת הצינורות במפעל ממשלתי, למרות שמומחיותו היא במי סודה. ציונה (תיקי דיין), מחלקת התה, היא היחידה אשר מבינה את המתרחש ומסייעת לו ברצף עצות. ואכן, 55 שנים מאז שנכתבה הסאטירה הראשונה של קישון מנקודת המבט של עולה חדש, המחזה ממשיך להיות רלוונטי לימינו אנו.

 
כעת מועלה המחזה בתיאטרון הקאמרי תוך שיתוף עם תיאטרון חיפה, כאשר משה נאור, המנהל האומנותי של תיאטרון חיפה, לקח על עצמו את בימוי ההצגה. הבמאי החליט לשלב בהצגה מספר שירים ברוח תקופת שנות החמישים כדוגמת "שאו ציונה נס ודגל", "אנו באנו ארצה", "פה בארץ חמדת אבות", "אושר" ו"שכב בני" לאורך כל המחזה, והדבר בהחלט מחבר את הקהל לתקופה מבלי להתעלם מהרלוונטיות להווה. הוא בחר להשתמש בבמה מסתובבת הכוללת תפאורה מתחלפת, והדריך באופן מצוין את השחקנים אשר הטיבו להשתמש בלשון הקישונית הקולחת והשנונה.

 
התפאורה שעיצבה לילי בן נחשון הייתה יפהפיה, וכללה אביזרים רבים המאפיינים את התקופה - סיפולוקס, מכונת כתיבה, טלפוני חוגה וכו'. התלבושות שעוצבו ע"י עפרה קונפינו היו יפהפיות והפאות שנעשה בהן שימוש היו מצוינות. כמו כן, העיבודים המוסיקליים של יוסי בן-נון היו יפים מאוד.

תיקי דיין בתפקיד ציונה, מחלקת התה, הייתה מצוינת, וגילמה את התפקיד היטב עד לרמת הניואנסים הקטנים של מחלקות התה המיתולוגיות, אשר מעורות היטב במתרחש במשרד בו הן עובדות. שלמה בר-אבא היה מצוין בתפקיד יעקב פירוצ'קין והפגין את כישורי המשחק המצוינים שלו, אולם הפעם בתפקיד שונה למדיי מתפקידים אחרים שביצע בעבר. הוא ביטא היטב בשפת הגוף, באינטונציה ובהתנהלות הכללית את העולה החדש הטיפוסי, אשר מגיע עם מוטיבציה גבוהה להצליח בזכות עבודה קשה.

 
יוסי קאנץ בתפקיד יעקב פירוצ'קין, בן דודו, ומיקי קם בתפקיד אישתו, פרידה, היו מצוינים גם כן, והוסיפו את הנופך של קרובי המשפחה הטיפוסיים, אשר מנסים בהתחלה להיפטר מקרוב המשפחה כדי שלא ינצל אותם כלכלית, אולם לאחר שמטפס בסולם הדרגות, היוצרות מתהפכות.  שלמה וישינסקי בתפקיד איתמר לבנון ביצע את תפקידו היטב, ככלומניק שנכנס לתמונה ברגעים שהכי לא מתאימים, ויוצר רצף של מצבים בלתי אפשריים. אבי אוריה בתפקיד ד"ר יצחק תורן, סגן מנהל מחלקת הצינורות ; אודליה מורה-מטלון בתפקיד שוש, מזכירת המחלקה ; ועמי סמולרצ'יק בתפקיד דוב, פקיד המחלקה, היו טובים מאוד ואף הם הפגינו את ההומור הנדרש.

 
לסיכום : סאטירה מוצלחת בטעם של פעם עם רלוונטיות שלא פחתה. מומלץ מאוד!