נתחיל מזה שקניתי את הדיסק הזה בתו השמיני, החדש, בחיפה...(איזה כיף להגיד את זה!) ועכשיו לדיסק: אני חושב שהפתיחה של הדיסק, היא לא נכונה בעליל, יחסית למה שקורה בהמשכו. בהתחלה קריינית מקריאה קטע שהולך בערך ככה : היפ הופ ישראלי שלום, למוקי הקישו 1, למשפחת תאקט 2, לדג נחש 3.....לקוואמי 6.

הקטע הלא נכון פה הוא שאי אפשר להגדיר את הדיסק הזה כהיפ הופ ישראלי.....בדיוק כמו שאי אפשר להגדיר את הדיסק הזה לסוג אחר של מוסיקה....הוא פשוט ערבוב של כל הסגנונות הקיימים. רוק, פופ, גראג', היפ הופ, ראפ, פאנק, ג'אז, רוק אקוסטי, ואפילו קטע קברטי אחד אחד. הכל נכנס באלבום הזה.

ראוי לציין שקוואמי בחר לעצמו אחלה הרכב, יושב לו כמו כפפה ליד....מי מתאים יותר לשדר הכי אלטרנטיבי בארץ אם לא המפיק הכי אלטרנטיבי בארץ (אדם שפלן). מעבר להרכב, יש את האירוחים המעולים, של קאשי, שס, קוטג', מאנקי סאן אוף א דאנקי,יואב קוטנר, מיקי שביב ומעל הכל רמי "פורטיס משוגע" פורטיס.

קוואמי החליט להשתלב במגמה החדשה שיש עכשיו (יחד עם נעם רותם) - טקסטים כנים. האלבום מתחלק בערך ל 2 (ויש מקום לחלוקה! 17 רצועות כשרובם ממש ארוכות), החלק הראשון זה קוואמי הראפר עם הפוזה והטקסטים בשבחיי עצמו, והחלק השני זה קוואמי הכנה - החדש - השדר של ה"קצה" שלא פוחד להגיד מה שהוא חושב/מרגיש, ולא משנה באיזה דרך, היפ הופ או שירה.

"יציאות" לא חסרות בדיסק הזה.. : החידוש ל"שפוי מלחמה" משנות ה 80 כשהטקסט האנטי מלחמתי רלוונטי להיום יותר מתמיד, האיש הקטע מהרדיו (עוד חידוש), מלחמת פופ (מחאה נגד תרבות הפלסטיק), ומדע בדיוקי - שיר כל כך פשוט כנה אמיתי ועדיין משעשע.

אבל מעל הכל עומד "מאבד את הקצה" שהוא מן פרפראזה על Lcd  Losing My Edge של Lcd Soundsystem. שבו הוא מרעיף כמות עובדות (חלקם המצאות) על המוסיקה הישראלית כמן תשובה לתרבויות המתחלפות היום, כשבסוף הוא אפילו נותן רשימת מועדוניי הופעות מצומצמת.

לסיכום - מי שרוצה לשמוע את קוואמי הראפר עם הפוזה, יתאכזב קל.....אבל אם תבוא בראש פתוח - לשילוב בלתי אפשרי של אין ספור סוגי מוסיקה, הדיסק הזה בהחלט מספר את הבשורה.... בקשו אותו מתנה לחנוכה :)