שמעתי כמה פעמים , די ברפרוף את הדיסקים של עמיר לב אצל ידידה והוא תמיד הזכיר לי קצת את לאונרד כהן וגם את מיכה שטרית, שאת שניהם אני מאוד מאוד אוהב. לא ראיתי אותו אף פעם בהופעה, והציפיות גם לא היו מי יודע מה (לאונרד יש רק אחד!).

נכנסתי לזאפה שמשום מה נראה ממש כמו בית קפה, בכיוון של מסעדה והאווירה הייתה מחורבנת. במיוחד במופע פתיחה (שגם אני לא כ"כ התחברתי לבחור הזה אבל הוא ממש ניסה וזה נגע לליבי) אנשים לא הפסיקו לדבר, לאכול.. בכלל אני אוהב הופעות ישיבה רק כשהן מהפנטות אותי איכשהו, שאתה בתוכן. עמיר עלה עם גיטרה אקוסטית וכמה שירים שאני מכיר, כמו אריה ורותי המדהים שלו וההופעה פשוט לא היפנטה. היה לו סטייל זאב בודד מגניב לגמרי, והטקסטים היו טובים אבל הוא עשה לגיטרה משהו שמאוד לא מצא חן בעיניי ודי צרם לי.

ככה בבינוניות 5-6 שירים, שאחד לווה בסיפור חינני (חבל שלא היו יותר) - ואז יובל בנאי עולה. הם ביצעו כמה שירים של שניהם, עמיר נרגע עם הדבר המוזר עם הגיטרה, נפתח קצת בעזרתו של יובל ( שאני מאוד אוהב את ההופעה שלו והקול שלו, למרות שאני רגיל אליו בלהקת רוק וריקודים מוזיבניצנים וקיסריה). שניהם ירדו ועמיר עלה לסוג של הדרן עם כמה שירים מלווה בבאסיסט ומתופף, הזמין את יובל שוב וכולם ניגנו את נגעה בשמיים די בספונטניות.

השילוב עם הבאס והתוף היה הרהב יותר חזק, אמנם נתן קצת פחות פוקוס לטקסטים והרחיק אותו מתדמית הזאב הבודד והכאוב אבל אשכרה נתן הרגשה של מוזיקה טובה והופעה טובה (עם סולואים טובים מאוד שכנראה סומפלו לחשמלית איכשהו).

אני לא מבין את הבחירה שלו לעלות עם הבאס והמתופף רק בסוף, הם מאוד הוסיפו גם למוזיקה וגם להכנסת הקהל לאווירה (שהיה קשה ב"מסעדה") לסיכום, אני דווקא די אוהב אותו, הוא בחור טוב. גם יובל. ועדיף שהופעה תתחיל באמצע מאשר לא תתחיל בכלל.

עמיר לב - מועדון הזאפה. 12/12/2007

תמונות : אסף אנטמן