בשבוע שעבר התענגנו עם אשתי בהופעתה של גליקריה. בשנה שחלפה שקלנו מספר פעמים ללכת לשמוע את אחד הזמרים הידועים המבקרים בקביעות בארץ, אבל וויתרנו הן בגלל מחירם הגבוה של הכרטיסים וגם בגלל שהקונצרטים נערכו מחוץ לעיר. איננו נלהבים במיוחד מנסיעה להופעה בקיסריה, למרות נופו הקסום. זה בד"כ סיפור של שעות רבות על כבישים עמוסים. הפעם נערכה ההופעה בנמל בת"א והמחיר היה סביר. באווירה אינטימית יותר, המזכירה מקומות דומים ביוון, נהנינו משעתיים פלוט של שירה מלהיבה, מהקול, החמימות והמרץ הבלתי נדלה של הזמרת הנהדרת, הישראלית יותר מהרבה אחרות החיות ומופיעות בארץ. התזמורת המלווה אותה הייתה כולה ישראלית ובראשה הגיטריסט הידוע, חיים רומנו.

מעולם לא למדתי יוונית, אבל מהרגע הראשון בו שמעתי את השירים היווניים הראשונים מפי אריסאן במועדון "אריאנה" ביפו, התחברתי אליהם. (כאמור, אינני יודע יוונית ואין צורך לדעת את השפה, כדי לאהוב את השירים, אבל נדמה, שאין שיר יווני בו לא מופעיות המיליםapopse  בלילה ו- sagapoאני אוהב/ת אותך).  בשעתו, כאשר מיקיס תיאודורקיס ביקר בארץ, הלכנו פעמיים לקונצרטים שלו ועד היום, מאריה פרנדורי (שתמונתה מופיעה בראש רשימתי) היא אחת הזמרות שאני ממש מעריץ ומסוגל תמיד לחזור ולשמוע את ביצועיה המלהיבים. (מאוחר יותר גיליתי גם זמרים אחרים, כמו נאנא מוסקורי, חג`ידקיס, חריס אלקסיו, גיאורגוס דאלארס, אלני צליגופולו וכמובן גליקריה, אבל לדעתי, עוצמת שירתם אינה משתווה לזה של פרנדורי, אולי בגלל החיבור המיוחד שהיה לה עם יצירותיו של הטרובדור מיוון, תיאודורקיס). בזמן כתיבת שורות אלה אני מקשיב להקלטה של קונצרט שנערך בניצוחו של תיאודורקיס בבלגיה ב-1985, בו היא שרה קטע מהקנטאטה שלו "מאוטהאוזן", המרגשת בחזקתה, שנכתבה למילים של יעקובוס קמבנליס, משורדי מחנה הריכוז.

 http://www.youtube.com/watch?v=4nklznpc0sg

בשנות ה-60, במסגרת טיולי לאירופה, ביליתי כמה ימים גם באתונה. ערכתי תוכנית סיורים משולבת: ביום ביקרתי בעתיקות, בלילות במועדונים בפלאקה (השוק). מטיילים שהכירו את אתונה, יעצו לי, כי אם ברצוני ליהנות באמת מהשירה והריקודים היווניים, מבלי להתחלק בחוויה זאת עם מאות תיירים גרמניים, או אמריקאיים רועשים, כדאי לדחות את הביקור במועדונים אלה לשעות שלאחר חצות.

מאד נהניתי מהאווירה במקום, מהשירים שנראו לי כמעט מוכרים וכמובן, הנוהג העתיק של הטלת הצלחות, שבהוראת השלטונות נעלם מאז מנוף מועדוני-הזמר (היום מותר להטיל רק פרחים על הזמרים ומועדוני-הזמר נדדו אל מחוץ לעיר. בפלאקה באתונה תמצאו היום רק חנויות יוקרה). באותם ימים בהם ביקרתי באתונה, עדיין מקובל היה שכאשר זמרת פופולארית הופיעה, או חברתו של אחד המסובים יצאה במחול סולו, כי הקהל מבטא את התלהבותו לא במחיאות-כפיים, כי אם בהטלת צלחות-חרס אל הבמה. על-פי סימן שהחוו המסובים, הופיעו מלצרים עמוסים בצלחות, שיוצרו במיוחד למטרה זאת, והאורחים זרקו עשרות צלחות - כל אחד לפי יכולתו הכספית - שהתנפצו בקול מחריש-אוזניים על הבמה. כאשר הבמה התמלאה שברי-חרס, עלה, תוך כדי ההופעה, פועל-ניקיון, הזיז במטאטא את השברים, והחגיגה נמשכה באין-מפריע.     

אחד מטיולנו הזכורים לטובה, נערך לפני חמש-שש שנים לרודוס. אי יפה בהחלט, עם חופים מקסימים, עמק הפרפרים המפורסם ובית כנסת עתיק (היססנו  אם להיכנס בסנדלים ובמכנסיים קצרים, אבל השמש הסביר לנו, כי הרב מעדיף, שיבקרו בביה"כ בכל לבוש שהוא, מאשר לא יבקרו בכלל), אבל אחד מנקודות השיא היה הביקור במוסיקפה המפורסם "café chantant"  בעיר העתיקה, שכל מכריי המליצו לפניי לא להחמיצו. ביקור במועדון-זמר יווני מומלץ לכל ישראלי. רבים מהשירים מוכרים לנו, וגם אלה שלא תורגמו עדיין לעברית נשמעים כמעט כשירים ישראליים. האווירה במועדונים מיוחדת במינה. למרות השעה המאוחרת בה מתקיימות ההופעות, אין כאן אווירה של מועדון-לילה ואתה רואה משפחות שלמות -  סבים, הורים וילדים, המסבים לשולחן אחד. לשירים הפופולאריים יותר מצטרף הקהל כולו וכטוב ליבם ביין ובשירה קמים בודדים, או משפחות ויוצאים במחול ברחבה הקטנה שלפני התזמורת.

משפחתי המסכנה נאלצה להשלים עם טעמי המוזר במוזיקה וגם לדעתי הזאת, כי מוזיקה, שמנסים להבינה וליהנות ממנה (או להחליט לשנוא אותה), יש להשמיע בווליום מלא. מוסיקת רקע מתאימה רק למעליות וחניונים. לפי מצב רוחי המשתנה תדיר, התנגנו בביתנו יצירות קלאסיות, שירים צועניים הונגריים נוסטלגיים, או רוסיים וכאמור - אחר שנגלתה בפניי - גם המוזיקה היוונית הפכה לבן בית בסלון שלנו. במיוחד הרביתי לנגן את השיר (שהלחן והמילים שלו נכתבו אף הם על ידי תיאודורקיס) "i margarita i margaro" שמזכירה לי את שם אשתי, מרגלית.

אני לא יודע אם יש עוד מדינה, מלבד יוון, בה יש כל-כך הרבה משוגעים למוזיקה יוונית עממית. "אריאנה" ירדה מגדולתה, אבל לא חסרים מקומות בהם אפשר ליהנות מפולקלור יווני, מבלי להוציא הון עתק. מקום אחד כזה שביקרנו בו לפני כשנה, הוא דווקא מסעדה בולגרית בשם "בויאנה" ביפו, בה תוך כדי זלילה של אוכל בולגרי מסורתי (אני מת על מרק `שקמבה`!), ניתן ליהנות בכל יום ג` בשבוע מערב של מוזיקה יוונית. ההופעה היא צנועה, שני נגנים בסך הכול וזמר, אבל האווירה בהחלט אינטימית, מצב הרוח מרקיע לשחקים והאורחים החפצים בכך, יכולים לצאת בריקודים ברחבה הקטנה.

כששאלתי את אחד האורחים הקבועים במקום, מי היא הגברת ששבתה את עיניי במיוחד בריקוד הסולו שלה, התשובה הייתה מפתיעה: "היא עורכת דין ממוצא פולני!"