"אובססיה" הוא מחזה מאת עידו ריקלין ע"פ הרומן המפורסם מאת ז'ול ורן, "מסביב לעולם בשמונים יום", ומעבר לספר הופק גם סרט הנושא את אותו השם, סדרת טלוויזיה ואף סרט מצויר. ההצגה הועלתה בשבוע האחרון בתיאטרון רמת גן לסבב נוסף בעקבות הצלחתם של סבבי ההצגות הקודמים.

בספרו מתאר ז'ול ורן סיפור הרפתקאות מעורר השראה על אדם אשר עשה את הבלתי אפשרי. בימינו העולם הגדול מרגיש קטן במיוחד עם התפתחות הטכנולוגיה והשימוש בתעופה, ולמעשה את הסיפור המיוחד שהתרחש במאה ה- 19 טנמשך 80 יום היה יכול בימינו להימשך יממה אחת. יחד עם זאת, המסע אינו אלא אלגוריה לרצון האנושי של כל אחד ואחד מאיתנו לשבור שיאים, להציב אתגרים, לצאת מהשגרה ולחוות יציאה למסע תוך היקלעות למצבים של סכנת חיים.

המחזה שנכתב ע"י ריקלין התמקד ברצון הזה, בתשוקה ובחזון הנועז שמצליח לגעת בנו עד היום. ריקלין, אשר גם ביים את המחזה, הציב לעצמו אתגר קשה הרבה יותר - להקיף את העולם ללא שימוש בתפאורות ענק וללא שימוש בסצינות ראווה, אלא רק על בסיס יכולותיהם של שמונה שחקנים - גמישות הדמיון והגוף.

פיליאס פוג אשר חבר במועדון הרפורמה בלונדון הוא טיפוס דייקן, סגור ומופנם, אשר מתערב עם חבריו במועדון על כך שיוכל להקיף את העולם בשמונים יום, דבר שנשמע באותה העת בגדר אגדה אורבנית מופרכת לחלוטין. מיד עם ההחלטה לצאת למסע הוא מודיע לפספרטו, המשרת הצרפתי שלו אשר נשכר עוד באותו הבוקר, על החלטתו, ומבלי שארזו והתכוננו למסע הם יוצאים לדרך. במשך שמונים יום הם עוברים תלאות והרפתקאות בין מדינות העולם, כאשר הם יוצאים מלונדון מזרחה וחוזרים ללונדון מכיוון מערב.

הבימוי של עידו ריקלין היה מצוין, והוכיח שגם ללא אמצעים של תפאורה תוך שימוש באביזרים פשוטים ביותר, ניתן ליצור תמונות מעניינות, מרתקות ומרגשות. מעבר לכך, בקרב הקהל נוצרת תחושה שהוא חלק מהסיפור עצמו, והבימוי דינמי, קצבי ומשמר את העניין של הצופה.

המוסיקה למחזה נכתבה ע"י דורי פרנס, אשר גם מלווה את ההצגה בנגינה בפסנתר, אשר מוסיפה את הקצב להצגה ויוצרת מתח ברגעים המתאימים. התלבושות ברוח המאה ה- 19 שעיצבה אירנה שר היו יפות מאוד. התאורה שעיצבו עמיר ברנר ודניה זמר הוסיפה אף היא עניין להצגה. בנוסף נעשה שימוש יפה באיפור ובפאות (מלאני קפלן) ובאקרובטיקה (אורי בוסתן).

צוות השחקנים כולו היה מוצלח, ופרט לשלושת התפקידים הראשיים גילם כל אחד מהשחקנים מספר דמויות בהצלחה רבה. השימוש במבטא ובשפות שונות היה מרשים במיוחד בקרב על אחד מהשחקנים, והוסיף מאוד להרגשה שהדמויות אמינות.

ערן מור בתפקיד פיליאס פוג היה מצוין, גילם היטב את דמותו של הטיפוס המיוחד של הג'נטלמן הבריטי המעונב, האאוטסיידר והסטרילי, שכמעט ואינו יוצר מגע פיזי עם הסביבה. יתרה מזאת, הוא המחיש היטב את האובססיה אשר ממלאת אותו, את דבקותו בתוכנית ובהתערבות ואת התרככותו לאורך המסע.

ניר רווח בתפקיד ז'אן פספרטו היה אף הוא מצוין , היה עקבי בשימוש במבטא הצרפתי, הביא לידי ביטוי את תמימותו של פספרטו ואת נאמנותו לאדונו. כמו כן, הוא הוסיף מימד קומי מוצלח במיוחד לאורך כל ההצגה. מיטל שטרית בתפקיד אאודה, אשתו לשעבר של הראג'ה מהודו, אשר מצטרפת למסע כדי לברוח מבני משפחתה, הייתה טובה, למרות שלעתים לא הייתה אמינה מספיק בעיני.

גיא אלון בתפקידים - ג'ון סאליבן / סר פרנסיס קרומרטי / גבירה יפנית / כרטיסן אמריקאי / מכונאי באונייה - היה מצוין, והפגין רבגוניות בגילום התפקידים, והיה מרשים ביכולותיו הפיזיות ובעיקר בגמישותו. עירד רובינשטיין בתפקיד הבלש פיקס היה טוב מאוד וגילם היטב את הבלש אחוז האובססיה משל עצמו - מציאת השודד אשר גנב מבנק אנגליה סכום כסף גדול במיוחד, והוא בטוח שפיליאס פוג הוא האשם, ועל כן תר אחריו. עוד משתתפים בהצגה - דב גפן, אלון אורבך ואסף חיים, שלושתם היו טובים מאוד.

לסיכום : עיבוד מעניין לספר המציג תיאטרון המבוסס על משחק מצוין ועל בימוי משובח. מומלץ מאוד!